רבי דוד בער זי"ע - מאושפיצין

תולדות חייו

נולד בעיירה קשאנוב שבגליציה המערבית לאביו רבי משה ולאמו הנדל. שנת לידתו אינה ידועה בוודאות. משפחתו נודעה בשם פרומר, ומצאצאיו היו רבי אריה צבי פרומר (הרב מקוז'יגלוב), ראש ישיבת סוכטשוב וישיבת חכמי לובלין, ודב פרומר, פעיל ציבור ונדבן וממייסדי קריית שמואל בחיפה. בצעירותו למד תלמוד והלכה אצל רבי שלמה בוכנר מקשאנוב, והיה תלמידו החשוב. רבו העיד עליו שקלט את כל מה שלמד ואף הוסיף על כך. את תורת הנסתר למד מפי רבי יעקב יצחק הורוביץ (החוזה מלובלין). על פי המסורת החסידית קיבל מרבו זה את מידת "התפשטות הגשמיות", שבחסידות נחשבת לדרגה רוחנית גבוהה. בשנת ה'תקפ"ח (1828) בקירוב עבר לאושפיצין לפי הזמנתו של רבי נטע טיברג, מעשירי העיר, כדי ללמד את בנו. מסופר שכאשר התארח בעיר רבי עקיבא איגר, היה הוא היחיד שידע להשיב על קושייתו, ומאז התיידדו. לאחר שנודעה גדולתו כינוהו "הצדיק מאושפיצין". הוא הסכים לשמש ראש הקהילה, אך אישור השלטונות לכך התעכב ונתקבל רק לאחר פטירתו. הוא נמנע מפרסום ואף השביע את תלמידיו שלא ידברו בשבחו. עם זאת העידו גדולי דורו על מעלתו: רבי אריה לייב ליפשיץ, ממייסדי חסידות וישניצא, העיד על גדולתו ועל ענוותנותו, ורבי משה מלעלוב השווה את מדרגתו לזו של החוזה מלובלין. תלמידו רבי מנחם מנלי סופר, בעל "שלושה עדרי צאן", סיפר בספרו על חולים שנתרפאו בברכתו לאחר שהרופאים התייאשו מהם, ועל רופא אחד שחזר בתשובה בעקבות מעשה כזה. חידושיו על התורה נכתבו מפיו בידי תלמידיו ויצאו לאור בספר "דברי צדיקים" בזולקווא בשנת ה'תקפ"ו (1826). נפטר בכ' בכסלו ה'תקצ"ח (1837) ונקבר באושפיצין. בני העיר הוסיפו על מצבתו את התואר "אב בית דין".