רבי דוד לייקעס זי"ע - המופלג

תולדות חייו

רבי דוד לייקס נולד בערך בשנת ה'ת"ס (1700) לאביו רבי ישראל ולאמו לאה. הכינוי "לייקס" נגזר משם אמו. בצעירותו נקשר לרבי ישראל בעל שם טוב והיה מתלמידיו המובהקים. הוא נסע עם רבו במסעותיו, יחד עם שני תלמידים נוספים בשם דוד: רבי דוד פורקס ורבי דוד ממיקולאייב. לפי המסורת החסידית היה שותף לבעל שם טוב בביטול גזירת שריפת התלמוד בקמניץ-פודולסקי. בחבורת הבעל שם טוב נודע כאדם שמח תמיד, והבעל שם טוב מינה אותו להנהיג את המחולות והריקודים. בשל שמחתו ובשל גדלותו בתורה כינו אותו חבריו "המופלג". בעיר באר (היום באוקראינה) כיהן תחילה כדיין תחת רבי יעקב שמשון משפטיבקה, ולאחר שרבי יעקב שמשון עזב את העיר מונה לאב"ד. תשובה הלכתית שכתב בענייני כשרות נדפסה בספר "תיקוני הזבח". הוא נתן הסכמות לכמה ספרים, ובהן ההסכמה היחידה שניתנה לספר "אגרת הקודש" של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שנדפס בשנת ה'תקנ"ד (1794). אשתו הראשונה וילדיו ממנה נפטרו בחייו. כשהיה בן למעלה משבעים נשא את חיה שינצי, ממשפחה חשובה, ונולדו לו ממנה ילדים. בניו היו רבי מאיר, רבי אריה לייב ורבי יוסף בארער, שעלה לצפת. בתו פייגא נישאה בזיווג שני לרבי מרדכי מצ'רנוביל, ומבניה רבי מנחם נחום ממקרוב, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנה, רבי יצחק מסקווירא ורבי יוחנן מרחמיסטריווקא. בתו חנה חיה נישאה לרבי דוד הורודוצקי, ובתו שיינדל לרבי דוב בער מלובומל. כמה מצאצאיו נקראו על שמו, ובהם רבי דוד מטולנה, רבי דוד ממז'יבוז', רבי דוד מסקווירא ורבי דוד ממקרוב. נפטר בכ"א בניסן ה'תקנ"ט (1799). יש שכתבו שנפטר בשנת ה'תק"ס (1800). לפי המקובל נפטר בגיל מאה, ויש שכתבו בגיל מאה ושלוש עשרה. נקבר בבית העלמין היהודי בבאר. בצוואתו הבטיח לצאצאיו שמי שיתפלל על קברו בערב ראש חודש אלול שחל ביום רביעי - תפילתו תתקבל. בתקופה הסובייטית נהרס בית העלמין. לימים איתרה חברת "אהלי צדיקים" את מקומו, ובשל התנגדות השכנים להקמת ציון נקבע שלט על בניין שעומד בשטח בית העלמין לשעבר.