רבי גרשון - מקיטוב

תולדות חייו

רבי אברהם גרשון מקיטוב היה בנו של רבי אפרים מברודי ובנה של עטל. מקום הולדתו אינו ידוע בוודאות: כנראה נולד בקיטוב (קוטי, אוקראינה) או בברודי שבגליציה. גם שנת הולדתו שנויה במחלוקת, ויש מקדימים אותה לה'תנ"ו (1696). אחותו חנה נישאה לרבי ישראל בעל שם טוב, וכך היה לגיסו. אשתו הייתה בלומא, ונולדו להם בנים ובנות רבים. בצעירותו נמנה עם חכמי הקלויז בברודי, חבורת למדנים ומקובלים שהייתה מפורסמת בדורה. בתחילה התנגד לבעש"ט ולדרכו, ואף לנישואיו עם אחותו. משנתגלה הבעש"ט כאיש קדוש, נעשה לתלמידו ולידידו הקרוב. לפי המסורת עבר לזמן מה למז'יבוז' כדי ללמד את רבי צבי, בנו של הבעש"ט. בסביבות ה'תק"ז (1747) עלה לארץ ישראל. החוקרים חלוקים בתאריך המדויק: יש המקדימים את יציאתו מקושטא לאלול ה'תק"ו, ויש המאחרים אותה לסוף אייר ה'תק"ז. עלייתו נחשבת לנקודת הפתיחה הסמלית של העלייה החסידית לארץ ישראל ולקשר הראשון בין חסידות מזרח אירופה לארץ. בדרכו שהה בקושטא, בעכו ובצפת, וכמה שנים ישב בחברון. משם כתב לבעש"ט את "איגרת חברון", ובה תיאר את הקהילה בעיר ואת ביקורו הראשון בירושלים. בביקור ההוא בכה על חורבן המקדש. בני הקהילה האשכנזית בירושלים הפצירו בו לעמוד בראשם, והוא סירב. אחת האיגרות המפורסמות בספרות החסידות היא האיגרת שכתב אליו הבעש"ט, ובה תיאר את עליית נשמתו בראש השנה ה'תק"ז ואת שיחתו עם המשיח. היא נדפסה לראשונה בספר "בן פורת יוסף" לרבי יעקב יוסף מפולנאה. בסביבות ה'תקי"ג-ה'תקי"ד (1753-1754) עבר לירושלים. שם השתייך לקהילה האשכנזית הקטנה, שמנתה כחמישים נפש, ולמד במדרש המקובלים בית אל בראשות רבי שלום שרעבי (הרש"ש). לבקשת הרש"ש עבר לפני התיבה בתפילת תענית. אשתו בלומא נפטרה בצום גדליה ה'תקי"ז (1756), והוא החליט שלא לשאת אשה אחרת. כמה מבניו הלכו בעקבותיו לארץ ישראל. רבי יקר היה מחכמי ירושלים ויצא פעמיים בשליחות הקהילה, ורבי חיים אהרן יצא בשליחות לאירופה ונפטר בטבריה. רבי אברהם גרשון נפטר בכ"ה באדר א' ה'תקכ"א (1761) ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים. מקום קברו נשכח, ומצבתו זוהתה אחרי מלחמת ששת הימים.