רבי בצלאל שטרן זי"ע

תולדות חייו

נולד בי"ב בתשרי ה'תרע"א (1910) בנייהייזל, שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום נובה זמקי שבסלובקיה). אביו, רבי אברהם שטרן, חיבר את הספר "מליצי אש". אמו גיטל הייתה בתו של רבי יוסף מאיר טיגרמן, רבה של נייהייזל. אחיו היו רבי מרדכי שטרן, חתנו של רבי שאול בראך, ורבי משה שטרן, רבה של דברצן ולימים מגדולי הפוסקים בארצות הברית, מחבר שו"ת "באר משה". בצעירותו למד בישיבות פרשבורג וטירנא, וכבר אז נודע כתלמיד חכם. בשנת ה'תרצ"ח (1938), בגיל עשרים ושבע, החל להשיב תשובות בהלכה. נשא לאישה את פייגא, בתו של רבי צבי קינסטליכר, רבה של הרמנשטאט שברומניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה כיהן כרבה של הרמנשטאט. לאחר המלחמה, בשנת ה'תש"ח (1948), כיהן שנה אחת כרבה של קהילת פאפה בהונגריה. משם עבר לרומא, פתח בה ישיבה וסייע בשיקומם הרוחני של פליטי המחנות. בסוף שנת ה'תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל ולימד בישיבה בירושלים. בשנת ה'תשי"ד (1954) התמנה לרב הקהילה החרדית במלבורן שבאוסטרליה. הקים שם ישיבה, פיתח את מוסדות הקהילה ושימש נשיא התאחדות הרבנים החרדים באוסטרליה. בשנת ה'תשכ"ח (1968) עבר לכהן כרבה של קהילת מחזיקי הדת בווינה. בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים שב לירושלים ועמד בראש כולל "אהבת ציון" עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "בצל החכמה", שיצא לאור בשישה חלקים בירושלים בשנים ה'תשי"ט-ה'תש"נ, ותשובותיו מצוטטות בספרות ההלכה. עוד חיבר את "אהלך באמיתך", אוצר הלכות ומנהגים בענייני היוצא לדרך, ואת "פרפראות למשנה", שיצא לאור אחרי פטירתו. נפטר בכ"א בחשון ה'תשמ"ט (1 בנובמבר 1988) בירושלים ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות. בנו רבי חיים שטרן כיהן אחריו כרב קהילת מחזיקי הדת בווינה. בין חתניו היו רבי אברהם יפה שלזינגר, רב קהילת "בצל החכמה" בירושלים, ורבי שמחה בונם סופר, אב"ד ור"מ פרשבורג.