רבי יעקב יהושע פלאק זי"ע - הפני יהושע

תולדות חייו

נולד בכ"ח בכסלו ה'תמ"א (1680) בקרקוב (פולין). לפי דעה אחרת נולד בעיירה ונדזימשל, הסמוכה לריישא. אביו, רבי צבי הירש, היה חבר בית הדין בקרקוב. אמו מרים הייתה בתו של רבי אברהם הלוי, חתנו של רבי יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה", ועל שמו נקרא יהושע. את השם יעקב קיבל מאוחר יותר, בעקבות מחלה. בקרקוב למד אצל רבי גבריאל אסקלס, ולמד גם אצל אחי אמו, רבי שמואל אב"ד ריישא. כנראה למד גם אצל רבי חיים רייצעס בלבוב. נשא שלוש נשים: לאה, בתו של רבי שלמה סג"ל לנדא מלבוב; טויבא, בתו של ישכר מלבוב; ולאחר פטירתה את גיטא איגר. בלבוב היה משגיח על המלמדים בתלמוד תורה ונבחר לפרנס העיר, והחזיק ישיבה בביתו. לאחר מכן כיהן ברבנות העיירות טרלא, ליסקא, ריטשוול וקריב. בסוף שנת ה'ת"ץ (1730) נקרא לרבנות ברלין והגיע אליה בתחילת ה'תצ"א (1731), ועזב אותה לאחר סכסוך עם אחד מראשי הקהל. משנת ה'תצ"ד (1734) כיהן כרבה של מץ, ומשנת ה'תק"א (1741) כרבה של פרנקפורט דמיין, מהקהילות החשובות באשכנז. במחלוקת הגדולה בין רבי יונתן אייבשיץ לרבי יעקב עמדין (היעב"ץ) צידד ביעב"ץ, וחיבר את "חרבות צורים", השגות על "לוחות עדות" של רבי יונתן אייבשיץ, שנשאר בכתב יד. בעקבות המחלוקת עזב את פרנקפורט בשנת ה'תקי"א (1751). חיבורו העיקרי, "פני יהושע", הוא חידושים על הש"ס בדרך העיון. עיקרו ביאור הסוגיות ויישוב קושיות התוספות על רש"י. הספר נדפס בארבעה חלקים: החלק השני באמסטרדם בשנת ה'תצ"ט (1739), החלק הראשון בפרנקפורט בשנת ה'תקי"ב (1752), החלק השלישי בפרנקפורט בשנת ה'תקט"ז (1756), והחלק הרביעי לאחר פטירתו. חידושיו על מסכת בבא בתרא נשארו בכתב יד. הספר נעשה לאחד מספרי היסוד של הלימוד העיוני בישיבות. בין תלמידיו היו רבי נתן אדלר, רבי דוד שיף ורבי נתן מז. נפטר בי"ד בשבט ה'תקט"ז (1756) באופנבך (גרמניה), כשביקש לשוב לפרנקפורט, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט.