רבי חנניה גבריאל יהושע זי"ע

תולדות חייו

נולד בכ"ה בשבט ה'תרל"ה (1875) בסלוניקי (יוון), בנו היחיד של רבי גבריאל שבתי ואחיין של רבי חזקיה שבתי. כשהיה בן שנה עלו הוריו עמו לארץ ישראל והשתקעו בירושלים. בגיל שמונה עשרה נשא את רחל, בתו של רבי אברהם אופלטקה ונכדתו של רבי יצחק אופלטקה מפראג. בנו היה יעקב יהושע. עד גיל תשע עשרה למד בבית הספר דורש ציון ובבית מדרשו של רבי מנחם בכר יצחק. אחר כך למד בישיבת תפארת ירושלים, יחד עם רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, רבי יוסף מרדכי הלוי ורבי נסים יהודה דנון, ולאחר מכן בישיבתו הפרטית של רבי יעקב שאול אלישר. בה'תרס"א (1901) ייסד עם רבי יוסף מרדכי הלוי ורבי בן ציון מאיר חי עוזיאל את בית היתומים הספרדי בירושלים, ושימש כגבאי שלו חמש עשרה שנה. בה'תרס"ו (1906) נבחר לוועד העדה הספרדית בירושלים, הצטרף לבית הדין של רבי דוד פאפו ויצא בשליחות לטריפולי שבלוב. בה'תרס"ט (1909) יצא בשליחות נוספת למצרים, ובה'תרע"ב (1912) נבחר שוב לוועד העדה. בה'תרע"ד (1914) ייצג את קהילת ירושלים בוועדת הגיוס ובמועצת המחוז, ובימי מלחמת העולם הראשונה נסע למטה הצבא העות'מאני בדמשק והשיג פטור משירות צבאי לכמאתיים וחמישים בני ישיבות ורבנים. בשנים ה'תר"ף-ה'תרפ"ה (1920-1925) יצא כמה פעמים כשד"ר לארצות שונות. בה'תרפ"ה (1925) עבר לקהיר, שם כיהן כסגנו של הרב חיים נחום אפנדי וכנשיא מועצת הרבנות ואב"ד הקהילה היהודית עד ה'תרפ"ט (1929). בתקופה זו ייסד בעיר סניף של המזרחי ואת חברת "דגל תורה". בירושלים השתתף בייסוד מועצת הרבנות הראשית בראשית ימי המנדט הבריטי, היה ציר באספת הנבחרים הראשונה ובוועד הלאומי וחבר במועצת המזרחי ובהנהלתה, ופעל בוועדים לייסוד שכונות כקריית משה ובית וגן. בה'תרצ"ה (1935) נבחר לאב"ד העדה הספרדית בירושלים, ובה'תרצ"ט (1939) היה מועמד לרבנות הראשית של תל אביב. בה'תש"ד (1944) יצא לסוריה בשליחות הוועד לפליטים. חיבורו העיקרי הוא שו"ת מנחת הח"ג על ארבעת חלקי השולחן ערוך, שיצא בשני כרכים בה'תש"ב (1942) ובה'תש"ו (1946). אחרי פטירתו הוציא בנו יעקב לאור את ספרו מקורות ההלכה (ה'תשי"ז, 1957). כתב גם בכתב העת "המאסף", ומכתבים שלו נדפסו בשו"ת פני דוד לרבי דוד פאפו. נפטר לאחר מחלה בכ"ו בחשון ה'תשט"ז (1955), בן שמונים, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.