רבי אהרן עזריאל זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקע"ט (1818) בירושלים. אביו היה רבי עזריאל, שכונה קונורטי, בנו של רבי יהודה אברהם בן רבי אביגדור עזריאל. אמו לונה הייתה בתו של רבי אהרן הלוי בעל "מטה אהרן", ועל שמו נקרא. בנגלה למד אצל רבי נסים שמואל יהודה ארוואץ, שכונה "הרב הנשיא" וחיבר את "דרכי איש". את תורת הקבלה למד אצל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה, ראש ישיבת המקובלים בית אל. אשתו הראשונה הייתה מזל, בתו של רבי אליעזר פאפו בעל "פלא יועץ". היא נפטרה בלידה בשנת ה'תר"ב (1842), ונולד לו ממנה בנו הבכור רבי משה בכור עזריאל. מנישואיו השניים נולדו לו בנו רבי רפאל יהושע עזריאל ובתו שרה, שנישאה לישראל חפץ. בצעירותו יצא בשליחויות למען ירושלים, חברון וישיבת בית אל. בשנים ה'תר"ט-ה'תרי"ג (1849-1853) שהה בשליחות בלוב, בתוניסיה ובאלג'יריה, ובמהלך אחת משליחויותיו, בהיותו בקורפו, כתב לבנו הבכור את איגרת ההדרכה "מוסר אבי". כעשרים שנה כיהן כאב"ד הקהילה הספרדית בירושלים, ועמד גם בראש חברת "משכיל אל דל". בשנת ה'תל"א (1871) ירש את רבו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה בראשות ישיבת המקובלים בית אל שבעיר העתיקה בירושלים, ועמד גם בראש ישיבת "שבת אחים". בין תלמידיו היה רבי יעקב מאיר, לימים הראשון לציון. בין חיבוריו: "כפי אהרן" בשני חלקים, ובו גם שיריו; "אזן אהרן", אסופת פסקי הלכה; "מקוה מים", שהוציא לאור בנו רבי רפאל יהושע; "ליקוטים, זכרונות וחידושים"; ואיגרת "מוסר אבי". בסוף ימיו חלה בליבו, ובעצת רופאיו עבר לגור ביפו. שם נפטר בשבת, ט' בסיון ה'תרל"ט (1879), בן כשישים, ונקבר בבית העלמין היהודי ביפו. נכדו, רבי אברהם עזריאל בן רבי משה, היה גם הוא ממקובלי ירושלים.