רבינו שלמה יצחקי זי"ע - רש"י

תולדות חייו

רבי שלמה בן יצחק, הידוע בראשי התיבות רש"י, נולד בה' באדר ה'ת"ת (1040) בעיר טרויש שבמחוז שמפניה (צרפת). יש כתבי יד שבהם שנת לידתו ה'תת"א. אביו, רבי יצחק, היה תלמיד חכם ורש"י מזכיר אותו בפירושיו פעם אחת. ראשית לימודיו הייתה אצל אביו ואצל חכמי עירו. בצעירותו, בערך בשנים ה'תת"כ-ה'תתכ"ט (1060-1069), יצא לאשכנז ולמד בישיבות שבערי הריין. כשש שנים למד במגנצא אצל רבי יעקב בן יקר, רבו המובהק, שלימד אותו מקרא ותלמוד, ואחרי פטירתו למד אצל רבי יצחק בן יהודה. אחר כך למד בוורמייזא אצל רבי יצחק הלוי (סגן לויה). רבותיו אלה היו תלמידיו של רבנו גרשום מאור הגולה, ובישיבותיהם קיבל את מסורת הלימוד של חכמי לותיר, שאותה העלה על הכתב בפירושיו. בשנים ההן כבר היה נשוי, ודאג לפרנסת אשתו ובנותיו. כשחזר לטרויש יסד בה ישיבה, ואליה נהרו תלמידים מצרפת ומאשכנז. בין תלמידיו היו חתניו רבי מאיר בן שמואל ורבי יהודה בן נתן (הריב"ן), נכדו הרשב"ם, רבי יוסף קרא, רבי שמעיה, רבי שמחה מוויטרי בעל "מחזור ויטרי", רבי יעקב בר שמשון, רבי יצחק בן אשר הלוי (הריב"א) והאחים רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר. מבית מדרשו יצאו בעלי התוספות, ובראשם נכדיו הרשב"ם ורבנו תם. עיקר חיבוריו הם פירושיו למקרא ולתלמוד. פירושו לתורה, המפורסם בחיבוריו, משלב פשוטו של מקרא עם מדרשי חז"ל שנבחרו בקפידה, בלשון תמציתית ובהירה. כתב גם פירוש לרוב ספרי הנביאים והכתובים. פירושו לתלמוד הבבלי, המקיף את רוב מסכתות הש"ס, מבאר את סוגיות הגמרא מילה במילה ונעשה לבסיס לימוד התלמוד בכל הדורות. בפירושיו שילב מילים בצרפתית עתיקה באותיות עבריות, הידועות בשם "לעזי רש"י". פירושו לתורה הוא הספר העברי הראשון שהובא לדפוס, והאותיות שבהן נדפס נקראו מאז "כתב רש"י". מלבד פירושיו חיבר פיוטים וסליחות, ותשובותיו ופסקיו קובצו בידי תלמידיו בספרים כגון "ספר האורה", "סידור רש"י" ו"תשובות רש"י". לא היו לו בנים, ובנותיו יוכבד ומרים נישאו לתלמידיו; לפי השערה הייתה לו גם בת שלישית בשם רחל. נפטר ביום חמישי, כ"ט בתמוז ד'תתס"ה (13 ביולי 1105), בטרויש, ולפי המסורת נקבר בבית הקברות היהודי של העיר.