י

רבי ישראל משה חזן זי"ע - משי"ח

אחרונים

נולדה'תקס"ח, 1808 למניינם·איזמיר

נפטרטבת ה'תרכ"ג, 1863 למניינם·ביירות

נטמןצידון

רבה הראשי של רומא, אחר כך רב קורפו ואלכסנדריה, מחבר "כרך של רומי" ו"נחלה לישראל".

קשרים

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תקס"ח (1808) באיזמיר (טורקיה) לאביו רבי אליעזר חזן. כשהיה כבן שלוש עלה אביו עם המשפחה לירושלים, ושם גדל ולמד אצל סבו, רבי רפאל יוסף חזן בעל "חקרי לב". בגיל 34 צורף כדיין לבית דינו של רבי יעקב פינקי בירושלים. אחר כך יצא בשליחות הכולל הספרדי לצפון אפריקה, לאנגליה ולהולנד, כדי לגייס כספים לבית חולים בירושלים. בשנת ה'תר"ז (1847) נבחר לרבה הראשי של רומא. בשנת ה'תרי"ב (1852) עבר לכהן כרב קהילת קורפו, ומשנת ה'תרי"ז (1857) כיהן כרב הראשי של אלכסנדריה. בין חיבוריו: "קנאת ציון", "נחלה לישראל", "קדושת יום טוב", "שארית נחלה" ו"כרך של רומי". בסוף ימיו שב לארץ ישראל והשתקע ביפו. נפטר בחודש טבת ה'תרכ"ג בביירות, לשם נסע מחמת מחלתו, ונקבר סמוך לצידון.

תולדות חייו

רבי ישראל משה חזן נולד בשנת ה'תקס"ח (1808) באיזמיר שבאימפריה העות'מאנית, למשפחת רבנים ספרדית מיוחסת. אביו היה רבי אליעזר חזן, וסבו רבי רפאל יוסף חזן, בעל "חקרי לב", מגדולי רבני איזמיר וירושלים. כשהיה כבן שלוש עלה אביו עם המשפחה לירושלים, ושם גדל ולמד תורה, בעיקר אצל סבו. בגיל 34 נבחר לכהן כדיין בבית דינו של רבי יעקב פינקי בירושלים, ונמנה עם חברי בית הדין עד סוף ימיו. בהמשך יצא בשליחות הכולל הספרדי בירושלים לגייס כספים לבית חולים בעיר. במסגרת שליחות זו ביקר בקהילות צפון אפריקה, ואחר כך באנגליה ובהולנד. בתקופת שהותו בלונדון כתב את "דברי אמת ושלום", ובאמסטרדם הדפיס בשנת ה'תר"ו (1846) את "קנאת ציון", שבו יצא נגד שינויים שביקשו תנועות הרפורמה להנהיג בהלכה. בקיץ ה'תר"ז (1847) נבחר לרבה הראשי של רומא, וכיהן שם כחמש שנים. בתקופה זו חיבר את "כרך של רומי", הכולל שאלות ותשובות. בשנת ה'תרי"ב (1852) עזב את רומא ועבר לכהן כרב קהילת קורפו. בשנת ה'תרי"ז (1857) נבחר לרבה הראשי של אלכסנדריה, אחרי קרובו רבי שלמה חזן. חיבוריו עוסקים בהלכה, בשאלות ותשובות, בדרוש ובקבלה. הודפסו מהם "נחלה לישראל" (וינה, ה'תרי"א), "קדושת יום טוב" (וינה, ה'תרט"ו), "שארית נחלה" (אלכסנדריה, ה'תרכ"ב) ו"כרך של רומי" (ליוורנו, ה'תרל"ו). כן ההדיר את "תשובות הגאונים" בתוספת הגהותיו (ליוורנו, ה'תרכ"ט). מיוחסים לו גם "נצח ישראל" בקבלה, "חוקר לב" בשאלות ותשובות ו"ישמח לב" בדרושים. בשנת ה'תרכ"ב (1862) עזב את אלכסנדריה, שב לארץ ישראל והשתקע ביפו, ואת מקומו באלכסנדריה מילא רבי נתן עמרם. כשחלה נסע לביירות לשם החלפת אוויר, ושם נפטר בחודש טבת ה'תרכ"ג, כבן 55. יום פטירתו המדויק אינו ידוע, ונהוג לציין אותו בי' בטבת. הוא נקבר סמוך לצידון.

ספריו6

  • דברי אמת ושלום
  • כרך של רומי
  • נחלה לישראל
  • קדושת יום טוב
  • קנאת ציון
  • שארית נחלה