א

רבי אברהם גרודזינסקי

אחרוניםליטאים

נולדה'תרמ"ב·ורשה

נפטרכט בתמוז ה'תש"ד·קובנה

משגיח וראש ישיבת סלבודקה, מגדולי בעלי המוסר, מחבר "תורת אברהם"; נספה בגטו קובנה.

קשרים

אביו
רבי יצחק (איצ'ה) גרודזינסקי
בני/בנות זוג
חסיה גיסה בת רבי דב צבי הלר
ילדיו
רבי יצחק גרודזינסקירבקה וולבהשרה קרייזווירטלאה רוזנברג
רבותיו
רבי נתן צבי פינקל
תלמידיו
רבי מאיר חדשרבי משה טיקוצינסקירבי אביגדור מילררבי מרדכי צוקרמןרבי משה טיקוצ'ינקי זי"ע

מקומות בהם פעל

  • סלבודקהתלמיד ומשגיח בישיבה
  • טלזהנהגת המוסר בישיבת טלז
  • חברוןייסוד ישיבת כנסת ישראל (מ-1925)
  • סלבודקהמשגיח וראש ישיבת סלבודקה (מ-1927)

תמצית ביוגרפית

נולד בוורשה (פולין) בשנת ה'תרמ"ב (1882) לאביו רבי יצחק (איצ'ה) גרודזינסקי. בגיל צעיר עבר ללמוד בישיבת סלבודקה, ושם היה לתלמידו המובהק של רבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה". בהיותו כבן 21 נשלח לישיבת טלז כדי לסייע לרבי אליעזר גורדון להנהיג בה את לימוד המוסר. כעבור כמה שנים חזר לסלבודקה והצטרף להנהלת הישיבה. בשנת ה'תרפ"ה (1925) סייע לרבי יחזקאל סרנא בייסוד ישיבת כנסת ישראל בחברון. משנת ה'תרפ"ז (1927) כיהן כמשגיח וכראש ישיבת סלבודקה. נודע כבקיא בהכרת נפש האדם ובחינוך התלמידים לתיקון מידותיהם. מאמרי מוסר שלו התפרסמו בכתב העת "תבונה", ומכתביו יצא לאור הספר "תורת אברהם". נספה בגטו קובנה בתמוז ה'תש"ד (1944), כשהנאצים הציתו את בית החולים שבו היה מאושפז.

תולדות חייו

רבי אברהם גרודזינסקי נולד בוורשה בשנת ה'תרמ"ב (1882) לאביו רבי יצחק (איצ'ה) גרודזינסקי, מרבני העיר. אחיו, רבי משה גרודזינסקי, היה משגיח בישיבת תורת חיים בוורשה. לימים עלה לארץ ישראל ונרצח בפרעות תרפ"ט. בהיותו כבן 17 הגיע לישיבת סלבודקה שליד קובנה, ושם התחנך אצל רבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה", וספג ממנו את דרכו בתורת המוסר. כשהיה כבן 21 שלח אותו רבו לישיבת טלז, כדי לסייע לרבי אליעזר גורדון להנהיג בה את שיטת המוסר. כשהיה כבן 24 חזר לסלבודקה ונעשה מחברי הנהלת הישיבה. בשנת ה'תרע"א (1911) נשא לאשה את חסיה גיסה, בתו של רבי דב צבי הלר, המשגיח בסלבודקה. בשנת ה'תרפ"ה (1925) נשלח עם רבי יחזקאל סרנא לחברון כדי לייסד שם את ישיבת כנסת ישראל, שהייתה סניף של ישיבת סלבודקה. אחר כך שב לסלבודקה, ומשנת ה'תרפ"ז (1927) כיהן בה כמשגיח, ובשנים שלפני השואה עמד גם בראשות הישיבה. נודע כבקיא גדול בהכרת נפש האדם, והשתמש בידיעה זו כדי להדריך את תלמידיו ולעצב את אישיותם. מאמרי מוסר שכתב התפרסמו בכתב העת "תבונה", שהוציאו תלמידי סלבודקה. לאחר מותו נאספו מאמריו ושיחותיו מכתבי היד ויצאו לאור בירושלים בשנת ה'תשכ"ג (1963) בספר "תורת אברהם". מתלמידיו: רבי מאיר חדש, רבי משה טיקוצינסקי, רבי אביגדור מילר ורבי מרדכי צוקרמן. בשנות השואה היה כלוא בגטו קובנה. בתמוז ה'תש"ד (1944) היה מאושפז בבית החולים של הגטו, והנאצים הציתו את הבניין ושרפו את החולים היהודים שבו, ובהם אותו. נולדו לו שמונה ילדים, וארבעה מהם נספו בשואה: אליעזר, ישראל חיים, זאב ומרים. ארבעה שרדו: רבקה, אשת רבי שלמה וולבה; שרה, אשת רבי חיים קרייזווירט; לאה, אשת רבי ברוך רוזנברג; ורבי יצחק גרודזינסקי.

ספריו1

  • תורת אברהם

קישורים חיצוניים