רבי אברהם אליגרי

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה’ש”כ (1560), ומנעוריו נחשב לאחד מחשובי מרביצי התורה בעירו. נשאל שאלות בהלכה מכל ערי טורקיה, עד שהמשילו עליו “כל הבא לצבוא צבא לתלמידים יבוא אל אהל מועדו” (שו”ת “לב שמח”, חו”מ א). חבר ובר פלוגתא של רבי חיים אלפנדרי, ומחלוקתם מובאת בתשובות רבי חיים “מגיד מראשית”. נודע לתהילה בעקבות ספרו המקיף “לב שמח” על “ספר המצוות” לרמב”ם (רבי משה בר מימון). בספר זה, שכתיבתו ארכה 40 שנה, הוא מנתח את ארבעה-עשר היסודות (“השורשים”), שעליהם השתית הרמב”ם את ספרו ואת דרכו במניין ובסיווג המצוות, ומגן על הרמב”ם מפני השגותיו של הרמב”ן (רבי משה בר נחמן). חתנו, שכתב הקדמה לספר זה, מעיד כי חותנו כתב ספר דרשות וספר שו”ת. העיד החיד”א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי), כי ראה את כתב-יד הגהותיו על “ארבעה טורים”. מתשובותיו נדפסו בספר “רוח יעקב”. נפטר בשנת ה’תי”ב (1652)