
קשרים
- אביו
- רבי אברהם אבוהב
- בני/בנות זוג
- מזל טוב
- ילדיו
- רבי אברהם אבוהברבי יעקב אבוהברבי יוסף אבוהברבי דוד אבוהב
- רבותיו
- רבי דוד פרנקורבי בנימין הלוי
- תלמידיו
- רבי ישראל יעקב חגיזרבי שמשון מורפורגורבי דוד ניטו
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'ש"ע (1610) בהמבורג (גרמניה) לרבי אברהם אבוהב, מצאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל. בגיל שלוש עשרה נשלח לוונציה ללמוד בישיבת רבי דוד פרנקו, שאותו ראה כרבו העיקרי, ולמד ממנו גם חכמות ולשונות. מאוחר יותר למד קבלה מרבי בנימין הלוי. משנת ה'שצ"ח (1638) כיהן ברבנות הקהילה הפורטוגזית בוורונה וייסד בה ישיבה, ובשנת ה'ת"י (1650) נקרא לוונציה ושימש בה רב ואב"ד עד סוף ימיו. היה מראשי הלוחמים בתנועת שבתי צבי, ובשל כוחו בתשובות כונה "הרשב"א". חיבורו העיקרי הוא שו"ת דבר שמואל, שיצא לאור לאחר פטירתו בידי בנו רבי יעקב, ומיוחס לו גם ספר הזכרונות שנדפס בעילום שם. בין תלמידיו רבי ישראל יעקב חגיז ורבי שמשון מורפורגו. נפטר בא' באלול ה'תנ"ד (1694) בוונציה.
תולדות חייו
רבי שמואל אבוהב נולד בשנת ה'ש"ע (1610) בהמבורג (גרמניה). אביו, רבי אברהם אבוהב, היה מבני קהילת מגורשי ספרד ופורטוגל בעיר, ממשפחה של אנוסים, וייסד בהמבורג בית כנסת בשם "כתר תורה". בגיל שלוש עשרה שלחו אביו לוונציה ללמוד בישיבתו של רבי דוד פרנקו, ראש הישיבה המקומית. אף שרבו נפטר כעבור שנה, ראה בו רבי שמואל את רבו העיקרי, ולמד ממנו גם חכמות ולשונות. בגיל שמונה עשרה נשא לאשה את מזל טוב, שתיאר אותה כאשה חכמה שהדריכה את ילדיו ובני ביתו במוסר. בשנים ה'תט"ו-ה'תי"ט (1655-1659) התגורר בוונציה רבי בנימין הלוי, ומפיו למד רבות בתורת הקבלה. בשנת ה'שצ"ח (1638) עבר לוורונה, עמד בראש הקהילה הפורטוגזית שבה וייסד ישיבה שנודעה בשמה. בשנת ה'ת"י (1650) נקרא לוונציה, ושימש בה רב ואב"ד עד סוף ימיו. ונציה הייתה מרכז מסחר בין אירופה לאימפריה העות'מאנית, והוא אירח בביתו תלמידי חכמים ושלוחי ארץ ישראל וסייע להם. היה מראשי הלוחמים בתנועתו של שבתי צבי. לעת זקנתו יצא לגלות מרצונו ונדד בין ארצות, ובנו רבי יוסף ניהל בינתיים את הישיבה, ולקראת סוף ימיו שב לוונציה. בזכות כוחו בהשבת שאלות הלכתיות כונה "הרשב"א", כינוי שהוא ראשי תיבות שמו ורמז לרבי שלמה בן אדרת, ורבים באיטליה ומחוצה לה ראו בו את גדול הדור. חיבורו העיקרי, שו"ת דבר שמואל, כולל תשובות שכתב במשך כארבעים וחמש שנה, ונחשב לאחד מספרי התשובות החשובים. הוא יצא לאור לאחר פטירתו בידי בנו רבי יעקב, שכתב גם את תולדות אביו. כמו כן מיוחס לו ספר הזכרונות, ספר מוסר שנדפס בעילום שם בסביבות שנת ה'ת"י (1650), ושבעל חמדת ימים והחיד"א ייחסו לו. בין תלמידיו היו רבי ישראל יעקב חגיז, בעל "הלכות קטנות", ורבי שמשון מורפורגו, בעל שו"ת "שמש צדקה". בניו היו רבי אברהם, שכיהן לימים ברבנות ונציה, רבי יעקב, רבי יוסף ורבי דוד. נפטר בא' באלול ה'תנ"ד (1694) בוונציה, בגיל כשמונים וארבע.
ספריו2
- ספר הזכרונות
- שו"ת דבר שמואל