
קשרים
- בני/בנות זוג
- אסתר כהנא, בת רבי שמואל זנוויל קלעפפיש
- ילדיו
- רבי שמואל זנוויל כהנא
- רבותיו
- רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב)רבי חיים הלוי סולובייצ'יקרבי יצחק אלחנן ספקטוררבי שמואל זנוויל קלעפפיש
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרכ"ט (1869) ביאנובה (ליטא), הסמוכה לקובנה. בגיל 17 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב ואצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק. אחרי נישואיו המשיך ללמוד בכולל הפרושים בקובנה, ושם הוסמך להוראה בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור. בשנת ה'תרנ"ה (1895) עבר לוורשה, למד אצל חותנו רבי שמואל זנוויל קלעפפיש ונתמנה למורה צדק רשמי בעיר. עם הזמן היה לראב"ד ורשה ולרבה האחרון של העיר, אף שלא נשא בתואר זה באופן רשמי. היה ממייסדי אגודת הרבנים בפולין, כיהן כסגן נשיאה ועמד בראש הלשכה המרכזית לעגונות. עם כיבוש ורשה בידי הנאצים נמלט לארץ ישראל, ומשנת ה'ת"ש (1940) ועד ה'תש"ח (1948) היה הרב האשכנזי של העיר העתיקה בירושלים. שם ייסד את ישיבת ההוראה ואת כולל אחיעזר. אחרי מלחמת העצמאות עמד בראש מחלקת העגונות של הרבנות הראשית. תשובותיו כונסו בספר שו"ת נחמת שלמה. נפטר בכ"ז בכסלו ה'תשי"ד (1953) בירושלים ונקבר בבית העלמין סנהדריה.
תולדות חייו
רבי שלמה דוד כהנא נולד בשנת ה'תרכ"ט (1869) ביאנובה שבליטא, ליד קובנה. בצעירותו, בגיל 17, נכנס לישיבת וולוז'ין, ולמד שם אצל ראש הישיבה רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) ואצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק. אחרי נישואיו לאסתר, בתו של רבי שמואל זנוויל קלעפפיש, ראב"ד ורשה, למד בכולל הפרושים בקובנה וקיבל סמיכה מרבי יצחק אלחנן ספקטור. בשנת ה'תרנ"ה (1895) עבר לוורשה והמשיך ללמוד אצל חותנו. באותה שנה נתמנה למורה צדק רשמי בעיר, ובמשך השנים נעשה לאחד מרבניה החשובים. הוא היה לראב"ד ורשה ונחשב לרבה האחרון של העיר, אף שלא נשא בתואר זה באופן רשמי. בוורשה עמד בראש ישיבה ומסר בה שיעורים יומיים, ופעל גם במסגרת תנועת המזרחי. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ממייסדי אגודת הרבנים בפולין המרכזיים. הוא כיהן כסגן נשיא האגודה ועמד בראש הלשכה המרכזית לעגונות, שעסקה בהתרת נשים שבעליהן נעלמו. תחום זה המשיך ללוות אותו כל ימיו. עם כיבוש ורשה בידי הנאצים נמלט מן העיר בהסוואה ועשה את דרכו דרך טריאסטה לארץ ישראל. בנו, רבי שמואל זנוויל כהנא, הגיע לארץ בשנת ה'ת"ש (1940). הרב סירב להצעות לכהן ברבנות בערים גדולות אחרות, כי רצה לגור בירושלים. בקיץ ה'ת"ש (1940) קיבל על עצמו את רבנות העיר העתיקה, התגורר ברובע היהודי והתפלל בבית הכנסת החורבה. שם חידש את פעילות לשכת העגונות, ובשנת ה'תש"ד (1944) ייסד את ישיבת ההוראה ואת כולל אחיעזר שנלווה אליה. בתפקידו כרב העיר העתיקה כיהן עד מלחמת העצמאות בשנת ה'תש"ח (1948). אחרי המלחמה עבר להתגורר בשכונת מקור ברוך שבמערב ירושלים. לבקשת הרב הראשי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג עמד בראש מחלקת העגונות של הרבנות הראשית, ובשנת ה'תשי"א (1951) צורף למועצת הרבנות הראשית. נוסף על כך כיהן כנשיא התאחדות רבני פולין בישראל. רבים מתלמידי החכמים קיבלו ממנו סמיכה להוראה. תשובותיו ההלכתיות פזורות בספרים של אחרים, ובהם "פסקים וכתבים" של הרב הרצוג ושו"ת "חלקת יעקב" של רבי מרדכי יעקב בריש. בשנת ה'תשפ"ב (2022) יצא לאור על ידי מכון ירושלים קובץ תשובותיו, שו"ת "נחמת שלמה", ובו עשרות תשובות שלא נדפסו לפני כן. הוא כתב גם את ההקדמה לכרך השלישי של הסדרה "ערים ואמהות בישראל", העוסק בתולדות יהודי ורשה. נפטר ביום שישי, כ"ז בכסלו ה'תשי"ד (1953), בגיל 84 בערך, ונקבר בבית העלמין סנהדריה בירושלים. בהלווייתו השתתפו הרב הרצוג, האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ומאות רבנים. בנו, רבי שמואל זנוויל כהנא, מילא את מקומו כרב העיר העתיקה.
ספריו1
- שו"ת נחמת שלמה