
קשרים
- אביו
- רבי יהודה לייב פרנק
- אמו
- מלכה
- בני/בנות זוג
- גיטה מלכה בת רבי דוד שפירא
- ילדיו
- שמואל תנחום פרנקיהודה פרנקיעקב פרנקאברהם פרנקפייבל פרנקחנהפעשהמינהאסתר
- תלמידיו
- רבי אברהם אלקנה כהנא שפירארבי שלמה זלמן מן ההר
מקומות בהם פעל
- ירושליםדיין, אב"ד ורבה האשכנזי של העיר (1893–1960)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרל"ג (1873) בקובנה (ליטא), לאביו רבי יהודה לייב פרנק, מראשי חובבי ציון בעיר. למד בישיבות סלבודקה וטלז והתקרב לרבי אליעזר גורדון. בשנת ה'תרנ"ג (1893) עלה לירושלים, למד בישיבות תורת חיים ועץ חיים ושימש את רבי שמואל סלנט בהוראה ובסידור גיטין. בשנת ה'תרס"ז (1907) מונה לדיין בבית הדין האשכנזי של הפרושים בירושלים, ומשנת ה'תרע"ח (1918) כיהן בו כאב"ד כארבעים שנה. היה ממייסדי הרבנות הראשית וחבר במועצתה, ומשנת ה'תרצ"ו (1936) כיהן כרבה האשכנזי של ירושלים. נודע בפסיקתו בהתרת עגונות ובענייני שמיטה, שחיטה וכשרות. חיבר את שו"ת "הר צבי", את "מקראי קודש" על המועדים, את "הדרת קודש" ואת "מקדש מלך". נפטר בכ"א בכסלו ה'תשכ"א (1960) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
תולדות חייו
נולד בכ"א בטבת ה'תרל"ג (1873) בקובנה (ליטא), לאביו רבי יהודה לייב פרנק, מראשי אגודת חובבי ציון בעיר, ולאמו מלכה. בנעוריו למד בישיבת סלבודקה ובישיבת טלז, ושם נקשר לראש הישיבה רבי אליעזר גורדון. בשנת ה'תרנ"ג (1893) עלה לארץ ישראל, מעט לפני הוריו, שהיו ממייסדי חדרה. בירושלים למד בישיבות תורת חיים ועץ חיים, והתקרב לרבי שמואל סלנט, רבה של העיר, ששימש לו מורה. הוא סייע לו בהוראה ובסידור גיטין. בשנת ה'תרנ"ה (1895) נשא את גיטה מלכה, בתו של רבי דוד שפירא ונכדתו של רבי חיים יעקב שפירא. גיסו היה רבי אריה לוין. הוא הצטרף גם לבית המוסר שנוסד בשנת ה'תרנ"ז (1897), ולימים נעשה לכולל "אור חדש". בשנת ה'תרס"ז (1907) מונה לדיין נספח בבית הדין האשכנזי של עדת הפרושים בירושלים, ובשנה שלאחר מכן לדיין קבוע. משנת ה'תרע"ח (1918) כיהן כאב"ד, ובתפקיד זה שימש כארבעים שנה. כבר בשנות כהונתו של הראי"ה קוק ביפו התקרב אליו. בתקופת המנדט יזם את מינויו לרבה האשכנזי של ירושלים וחתם על כתב הרבנות שהוגש לו בשנת ה'תרע"ט (1919), ומאז שיתפו ביניהם פעולה. היה ממייסדי הרבנות הראשית לארץ ישראל וחבר במועצתה. משנת ה'תרצ"ו (1936) ועד פטירתו כיהן כרבה האשכנזי של ירושלים, ועמד גם בראש מכון "מדרש בני ציון" כעשרים וחמש שנה. בפסיקתו נטה במקרים רבים להקל, בשיטת "כחא דהתירא עדיף". הוא התיר אלפי עגונות, ובענייני כשרות התיר אבקת חלב של נכרים וג'לטין. בשמיטה התיר את היתר המכירה, ועם זאת עודד חקלאים שומרי שמיטה לוותר עליו. הוא דרש שתהיה בירושלים שחיטה אשכנזית אחת. הוא התנגד בתוקף לחוק גיוס הבנות ולשירות לאומי לבנות, ובפסק דין משותף נקבע שדינו "ייהרג ואל יעבור". התנגד גם לחילול שבת בפרהסיה ולחפירות ארכאולוגיות בקברים. עיקר חיבוריו הוא שו"ת "הר צבי", שבו גם חידושים על הש"ס והגהות על השולחן ערוך ועל הרמב"ם. סדרת "מקראי קודש" על המועדים יצאה בתשעה חלקים. עוד חיבר את "הדרת קודש" על מעגל החיים, את "מקדש מלך" בענייני בית המקדש ואת "שביבי אור", אגרות בענייני מוסר. חיבוריו יצאו לאור במכון הרב פרנק. בין תלמידיו נמנו רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא ורבי שלמה זלמן מן ההר. נפטר בליל שבת פרשת וישב, כ"א בכסלו ה'תשכ"א (1960), בביתו בירושלים, ונקבר בהר המנוחות.
ספריו5
- הדרת קודש
- מקדש מלך
- מקראי קודש
- שביבי אור
- שו"ת הר צבי