ס

רבי סלמן חוגי עבודי זי"ע

אחרוני זמננו

נולדתמוז ה'תרנ"ד, 07/1894 למניינם·בגדאד

נפטרכה באדר א ה'תשל"ג, 27/02/1973 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים

הרב הראשי האחרון של בגדאד, ולאחר עלייתו אב"ד בירושלים ודיין בבית הדין הרבני הגדול.

קשרים

בני/בנות זוג
רבקה בת חכם מיכאל ירמיה
ילדיו
רבי ראובן עבודי

מקומות בהם פעל

  • בצרהייסד את ישיבת עזרא הסופר (מ-1916)
  • בגדאדאב"ד ורבה הראשי של בגדאד (1923–1951)
  • פתח תקווהדיין בבית הדין הרבני (1952–1957)
  • ירושליםאב"ד ודיין בבית הדין הגדול (1957–1973)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תרנ"ד (1894) בבגדאד. למד בתלמוד תורה "מדרש תלמוד תורה" ובישיבת "מדרש בית זלכה", ורבותיו היו רבי יהודה פתיה ורבי שמעון אגסי. במלחמת העולם הראשונה ברח לבצרה, ושם ייסד ישיבה. אחרי המלחמה עמד בראש ישיבת "תומכי תורה" בבגדאד. בשנת 1923 נבחר לחבר הוועד הרוחני ולדיין, ובשנת 1928 מונה לאב בית הדין. בשנת ה'תש"ז (1947) מונה לרב הראשי של בגדאד, והיה האחרון שכיהן בתפקיד זה. בשנת 1951 עלה לארץ ישראל. בשנת 1952 מונה לדיין בפתח תקווה, ובשנת 1957 לאב בית הדין בירושלים. משנת 1964 היה חבר מועצת הרבנות הראשית, ומשנת 1965 דיין בבית הדין הרבני הגדול. נפטר בכ"ה באדר א' ה'תשל"ג (1973) בירושלים, בשעה שמסר שיעור, ונקבר בהר הזיתים.

תולדות חייו

רבי סלמן חוגי עבודי נולד בבגדאד בחודש תמוז ה'תרנ"ד (1894). יש מקורות שמאחרים את לידתו בשנתיים או בשלוש. שני אחיו היו רבנים: רבי יחזקאל היה רבה של בצרה ואחר כך של אור יהודה, ורבי משה היה רבה של אל-חלה. כך כיהנו שלושת האחים ברבנות של שלוש הקהילות היהודיות הגדולות בעיראק. אשתו רבקה הייתה בתו של חכם מיכאל ירמיה. בילדותו למד בתלמוד תורה "מדרש תלמוד תורה" בבגדאד, ואחר כך בישיבת "מדרש בית זלכה". שם למד אצל רבי יהודה פתיה ורבי שמעון אגסי. בשנת 1916, בימי מלחמת העולם הראשונה, ברח לבצרה כדי שלא יגויס לצבא העות'מאני. באזור זה, בכפר שבו נמצא קבר עזרא הסופר, ייסד את ישיבת "עזרא הסופר". כשחזר לבגדאד אחרי המלחמה עמד בראש ישיבת "תומכי תורה" ומסר שיעורים במדרש בית זלכה. בשנת 1923 נבחר לחבר הוועד הרוחני של הקהילה ולדיין בבית הדין שלה, ובשנת 1928 מונה לאב בית הדין. בשנת ה'תש"ז (1947), אחרי פטירת רבי רפאל יצחק חיים, מונה לרב הראשי של בגדאד ולראש בית הדין לערעורים. הוא היה הרב הראשי האחרון של יהדות בגדאד. בשנת 1951 עלה לארץ ישראל במבצע "עזרא ונחמיה". בתחילה עבד בנטיעת עצים בקרן הקיימת לישראל. בשנת 1952 מונה לדיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה, ובשנת 1957 לאב בית הדין הרבני בירושלים. בשנת 1960 ייצג את מועצת הרבנות הראשית בוועדה לבחירת הרבנים הראשיים. כשעמדתו לא התקבלה התפטר מהוועדה יחד עם נציגים נוספים, ועתר לבג"ץ נגד ההחלטות שהתקבלו אחר כך. בשנת 1964 נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית, ובשנת 1965 מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים. בירושלים מסר שיעורי גמרא קבועים בבית הכנסת "אוהל רחל". בשנת ה'תשל"ג (1973) הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". הוא נפטר בכ"ה באדר א' ה'תשל"ג (1973) בירושלים, באמצע שיעור גמרא שמסר בבית הכנסת "אוהל רחל", ונקבר בהר הזיתים. בנו, רבי ראובן, כיהן כדיין בבית הדין של חברת "אהבת שלום".

קישורים חיצוניים