רבי יהודה פתייה - חכם יהודה פתיה

תולדות חייו

רבי יהודה משה ישועה פתיה נולד בב' בשבט ה'תרי"ט (1859) בבגדאד. אביו, רבי משה בן רבי ישועה, היה מקובל ולימד אותו על פה את ספר הזוהר ואת כתבי האר"י. האב והבן החלו יחד בכתיבת ביאור על האדרא רבא. אשתו הייתה רחל לבית סלטון, ונולדו להם בנים ובנות. חתנו, רבי משה רחמים, נמנה עם תלמידיו בקבלה. בילדותו למד במדרש תלמוד תורה בבגדאד, ושמע שם את דרשותיו של רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי". אחר כך למד במדרש בית זילכה. את עיקר תורתו קיבל מרבו רבי ראובן יוסף בלבול, ולמד גם לפני רבי עבדאללה סומך. בשנת ה'תרל"ו (1876), כשהיה כבן 17, הסמיך אותו רבי עבדאללה סומך לרב ולמורה הוראה. בבגדאד נודע כמקובל גדול, ואחרי מלחמת העולם הראשונה נחשב למנהיגה הרוחני של יהדות בבל. רבים פנו אליו לתיקוני נפשות, לפתרון חלומות ולכתיבת קמעות. התפלל בבית הכנסת יצחק חיים. ניסה לעלות לארץ ישראל כמה פעמים: בשנת 1905 עלה לירושלים וחזר לבגדאד בשנת 1907, ובשנת 1922 ניסה שוב וחזר. בשנת ה'תרצ"ד (1933) עלה סופית, התגורר תחילה ברמת גן ואחר כך התיישב בירושלים. בימי השואה הנהיג תיקון חצות בקבר רחל. חיבוריו עוסקים ברובם בתורת הקבלה. החשובים שבהם: בית לחם יהודה, ביאור על עץ חיים לרבי חיים ויטאל; מנחת יהודה; יין הרקח, על האדרא רבא והאדרא זוטא; רוחות מספרות, שבו תיעד את מפגשיו עם נפשות; וחזון יהודה, יומן חלומות וחזיונות. חיבר גם את אפיקי מים, עטרת רחל על פרקי אבות, כתר צדיק, אסירי התקוה (תפילות) ומשלי בבל. בין תלמידיו היו רבי סלמאן מוצפי ורבי יהושע משה. בקבלה למדו לפניו גם רבי יעקב בן אהרן קטן, רבי יעקב דרזי, רבי אברהם ברזאני ורבי ששון הלוי, ובירושלים רבי מנחם מנשה ורבי יהודה ברמן. נפטר בכ"ז באב ה'תש"ב (1942) בירושלים, בגיל 83, ונקבר בחלקת הבבלים בהר הזיתים, בנקודה הגבוהה שבה. מאוחר יותר נבנה על קברו מבנה אבן בעל כיפה כחולה.