
קשרים
- אביו
- רבי יהודה לייב מורגנשטרן
- אמו
- אסתר
- בני/בנות זוג
- גליקל בת אייזיק נייחיה בת רבי משה ליפשיץ
- ילדיו
- רבי דוד מורגנשטרןרבי בנימין מורגנשטרןרבי משה ירוחם מורגנשטרןשרה צינהברכה
- רבותיו
- רבי יעקב יצחק הורוביץ (החוזה מלובלין)רבי יעקב יצחק מפשיסחא (היהודי הקדוש)רבי שמחה בונם מפשיסחא
- תלמידיו
- רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם)רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצארבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב (אבני נזר)רבי יהודה לייב אייגר מלובליןרבי חנוך העניך לוין מאלכסנדר
מקומות בהם פעל
- זמושץלמד בצעירותו
- טומשוב לובלסקיהתגורר לאחר נישואיו (מ-1807)
- פשיסחהתלמיד רבותיו בפשיסחא (עד 1827)
- טומשוב לובלסקיאדמו"ר (1827–1829)
- קוצקאדמו"ר קוצק (1829–1859)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787) בגוריי (פולין) לאביו רבי יהודה לייב מורגנשטרן. בצעירותו למד בזמושץ ונודע בכינוי "העילוי מגוריי". הוא נמשך לחסידות, הגיע לבית מדרשו של החוזה מלובלין, ואחר כך דבק ברבי יעקב יצחק מפשיסחא (היהודי הקדוש) וברבי שמחה בונם מפשיסחא. לאחר פטירת רבי שמחה בונם בשנת ה'תקפ"ז (1827) הנהיג חלק מחסידיו, תחילה בטומשוב ומשנת 1829 בקוצק. דרכו הדגישה אמת פנימית, חתירה בלתי מתפשרת וביקורת על שגרה ושטחיות בעבודת ה'. לא חיבר ספרים, ואמרותיו נאספו לאחר מותו בספרים "אוהל תורה" ו"אמת ואמונה" ועוד. בין תלמידיו היו רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם" ורבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא. נפטר בכ"ב בשבט ה'תרי"ט (1859) ונקבר בקוצק.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787) בעיירה גוריי שבחבל לובלין (פולין), לאביו רבי יהודה לייב מורגנשטרן, שהיה מתנגד לחסידות, ולאמו אסתר. בצעירותו למד בזמושץ, בין השאר אצל רבי יוסף הוכגלרנטר, ונודע בכינוי "העילוי מגוריי". בשנת 1807 נשא לאשה את גליקל, בתו של אייזיק ניי מטומשוב, ועבר להתגורר בטומשוב. למרות התנגדות אביו נמשך לחסידות. תחילה הגיע לבית מדרשו של החוזה מלובלין, ואחר כך עבר לפשיסחא ודבק ברבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש". לאחר פטירתו המשיך אצל ממלא מקומו, רבי שמחה בונם מפשיסחא, ונמנה עם תלמידיו הבולטים. לאחר פטירת רבי שמחה בונם בשנת ה'תקפ"ז (1827) קיבלו רבים מחסידי פשיסחא את הנהגתו. בתחילה כיהן כאדמו"ר בטומשוב, ובשנת 1829 העביר את חצרו לקוצק, שם הנהיג את חסידיו עד סוף ימיו. כך היה למייסד חסידות קוצק, שהיה לה השפעה רבה על החסידות בפולין. אשתו הראשונה גליקל נפטרה בשנת 1837 ונקברה בוורקי, ובראשית 1838 נשא את חיה, בת רבי משה ליפשיץ, אחות אשתו של רבי יצחק מאיר אלתר. בדרכו המשיך את שיטת פשיסחא והעמיק אותה: הדגיש את האמת הפנימית, את חובת האדם לעבוד את ה' מתוך כנות גמורה ואת המאבק בשגרה ובחיצוניות. הוא נודע כ"השרף מקוצק", בזכות חריפות דבריו והחתירה המתמדת לשלמות. בשנותיו האחרונות הסתגר בחדרו ומיעט לראות את חסידיו. הוא לא חיבר ספרים, ואמרותיו נאספו לאחר מותו בספרים "אוהל תורה" (לובלין, 1909), "אמת ואמונה", "אמת מקוצק תצמח" ועוד. רבים מדבריו הובאו גם בספרי תלמידיו ונכדיו, ובהם "שם משמואל". מבית מדרשו יצאו כמה מגדולי האדמו"רים בפולין: רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם", מייסד חסידות גור; רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא; חתנו רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בעל "אבני נזר"; רבי יהודה לייב אייגר מלובלין; ורבי חנוך העניך מאלכסנדר. בנו רבי דוד מורגנשטרן היה מאשתו הראשונה. מאשתו השנייה נולדו לו בניו רבי בנימין ורבי משה ירוחם ובנותיו שרה צינה, אשת רבי אברהם בורנשטיין, וברכה. נפטר בכ"ב בשבט ה'תרי"ט (1859) והוא כבן שבעים ושתיים. נקבר באוהל בבית העלמין היהודי בקוצק. בית העלמין נחרב בשואה, ומקום קברו זוהה מחדש בשנת 1985.
ספריו1
- אוהל תורה