
רבי מימון - מיימון הדיין
אבי הרמב"ם
דיין בבית הדין של קורדובה, תלמיד הר"י מיגאש ואבי הרמב"ם, מחבר "אגרת הנחמה".
קשרים
- אביו
- רבי יוסף בן יצחק הדיין
- רבותיו
- רבי יוסף הלוי אבן מיגאש
- תלמידיו
- רבי משה זי"ע - הרמב"ם
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בספרד בסביבות שנת ה'תת"ע (1110) לאביו רבי יוסף בן יצחק הדיין, ממשפחה שכיהנו בה דיינים דורות רבים. למד תורה אצל רבי יוסף הלוי אבן מיגאש (הר"י מיגאש), וכיהן כדיין בבית הדין של קורדובה. בתקופת גזירות המוחדים עזב את ספרד עם משפחתו, ולאחר נדודים התיישב בסביבות ה'תתק"כ (1160) בפאס שבמרוקו. שם כתב את "אגרת הנחמה" כדי לחזק את היהודים שסבלו תחת השמד. בשנת ה'תתקכ"ו (1165) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והגיע לעכו. הוא חינך את בנו הרמב"ם ולימד אותו, ובנו הביא בחיבוריו את דבריו בשמו. שנת פטירתו ומקומה אינם ידועים בוודאות. לפי המסורת הוא קבור בטבריה סמוך לבנו, ויש אומרים שנקבר בירושלים או במצרים.
תולדות חייו
רבי מיימון בן רבי יוסף הדיין נולד בספרד בסביבות שנת ה'תת"ע (1110). אביו היה רבי יוסף בן רבי יצחק הדיין. המשפחה החזיקה בתואר "דיין" במשך דורות רבים, ורבי מיימון היה מן הדור השביעי של דיינים במשפחתו. בערבית נקרא מימון בן יוסף. בצעירותו למד אצל רבי יוסף הלוי אבן מיגאש (הר"י מיגאש), ולאחר מכן כיהן כדיין בבית הדין של קורדובה. לפי המסורת נסע מקורדובה עם שני בניו, משה ודוד, ללמוד אצל רבי יהודה הכהן אבן סוסאן. רבי מיימון היה הרב העיקרי של בנו הרמב"ם, שהביא בחיבוריו כמה מדבריו בשמו. כשכבשו המוחדים את ספרד והטילו גזירות שמד, יצאה המשפחה לגלות. לאחר נדודים בערי ספרד התיישבו בסביבות שנת ה'תתק"כ (1160) בפאס שבמרוקו. שם חיבר רבי מיימון את "אגרת הנחמה" בערבית-יהודית, כדי לחזק את היהודים שנאלצו להסתיר את דתם ולעודד אותם לדבוק בתורה ובתפילה. לפי עדות הרמב"ם באגרת תימן, באותה תקופה הזהיר אביו את ההמון מללכת אחרי משה הדרעי, שהופיע כמבשר משיח. "אגרת הנחמה" היא החיבור השלם היחיד שנשאר ממנו. מקורות מזכירים חיבורים נוספים פרי עטו: פירוש על דברי חז"ל ועל התלמוד, שו"ת בהלכה, פירוש על התפילה, פירוש למזמור צ' בתהלים וחיבור באסטרונומיה. רוב חיבוריו נכתבו בערבית-יהודית ואבדו. רבי מיימון הוא הראשון במשפחת הרמב"ם שנשארו מחיבוריו. בשנת ה'תתקכ"ו (1165) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והגיע לעכו, ומאוחר יותר עברה המשפחה למצרים. שנת פטירתו ומקומה אינם ידועים בוודאות, ומשערים שנפטר בין 1165 ל-1170. לפי המסורת הוא קבור בטבריה סמוך לקבר בנו הרמב"ם, ויש אומרים שנקבר בירושלים או במצרים. מאשתו הראשונה נולד לו הרמב"ם, ומאשתו השנייה נולדו לו בנים נוספים, ביניהם רבי דוד.
ספריו1
- אגרת הנחמה