
קשרים
- רבותיו
- רבי זאב וולף ליפקיןרבי צבי הירש בראדערבי יוסף זונדל מסלנט
- תלמידיו
- רבי יצחק בלאזררבי נפתלי אמסטרדםרבי שמחה זיסל זיו
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד ב-ו' בחשון ה'תקע"א (1810) בזאגר (ליטא) לאביו, רבי זאב וולף ליפקין, רב העיר. בגיל שתים עשרה עבר ללמוד בסלנט אצל רבי צבי הירש בראדע. שם דבק ברבי יוסף זונדל מסלנט, שאותו ראה כרבו המובהק בדרך המוסר. בשנים ה'ת"ר-ה'תר"ח (1840-1848) עמד בראש ישיבה בווילנה, ולאחר מכן עבר לקובנה. בה'תרי"ז (1857) עבר לגרמניה, ופעל בקניגסברג ובממל וגם בפריז. ייסד את תנועת המוסר, שהדגישה את לימוד המוסר ואת תיקון המידות. בין חיבוריו "אגרת המוסר", ואחרי פטירתו כונסו שיחותיו ומכתביו בספרים "אור ישראל" ו"אבן ישראל". נפטר ב-כ"ה בשבט ה'תרמ"ג (1883) בקניגסברג ונקבר שם.
תולדות חייו
רבי ישראל ליפקין נולד ב-ו' בחשון ה'תקע"א (1810) בעיירה זאגר שבצפון ליטא, סמוך לשאוולי. אביו, רבי זאב וולף ליפקין, כיהן כרב בזאגר, בגולדינגן ובטלז, וחיבר הגהות על התלמוד בשם "בן אריה". אמו נקראה לאה. בגיל שתים עשרה נשלח ללמוד בסלנט אצל רבי צבי הירש בראדע. שם הכיר את רבי יוסף זונדל מסלנט, מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין, וראה בו את רבו העיקרי בדרכי המוסר ובעבודת המידות. בסלנט נשא לאשה את בתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין, ועל שם העיר נקרא "סלנטר". בשנים ה'ת"ר-ה'תר"ח (1840-1848) עמד בראש ישיבה בווילנה. הוא לא מונה לראשות ישיבת רמיילס, ולכן הקים ישיבה משלו בפרבר העיר. בווילנה החל להפיץ את רעיון לימוד המוסר בקרב בעלי בתים, ובה'תרי"ח (1858) פרסם את "אגרת המוסר", מכתב על חשיבות לימוד המוסר שנדפס מאז בסוף כמה מהדורות של "מסילת ישרים". בה'תר"ח (1848) עבר לקובנה, ושם המשיך להקים חוגים ובתים ללימוד מוסר. בה'תרי"ז (1857) עבר לגרמניה וישב בקניגסברג, ומשנת ה'תר"כ (1860) פעל בממל, שבה ייסד בית מוסר. בה'תרכ"א (1861) ייסד את הירחון התורני "תבונה", שיצאו ממנו שתים עשרה חוברות. הוא פעל בקרב יהודי גרמניה וצרפת, ועסק בין היתר בתוכנית לתרגם את התלמוד לשפה אירופית. בה'תרל"ט (1879) נוסד ביוזמתו כולל לאברכים בקובנה, ובה'תר"ם (1880) עבר לפריז. בסוף ימיו חזר לקניגסברג. שיטתו הדגישה את לימוד המוסר כחובה קבועה לצד לימוד התורה. הוא ראה בו אמצעי לתיקון המידות ולעבודה על כוחות הנפש, וטען שלימוד בהתפעלות ובקביעות פועל גם על רבדים נסתרים בנפש האדם. מלבד "אגרת המוסר" כתב את המאמר "עץ פרי" על חשיבות לימוד התורה והחזקת לומדיה, ואת רשימת שלוש עשרה המידות שראוי לאדם לעבוד עליהן. תלמידו רבי יצחק בלאזר כינס את שיחותיו ומכתביו בספר "אור ישראל", ואחרי פטירתו נדפס גם "אבן ישראל", אסופה של דרשותיו. בין תלמידיו המובהקים היו רבי יצחק בלאזר, רבי נפתלי אמסטרדם ורבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"). דרכם הפכה את תנועת המוסר לחלק מרכזי בעולם הישיבות הליטאי. הוא נפטר ב-כ"ה בשבט ה'תרמ"ג (1883) בקניגסברג ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. בשנים האחרונות נבנה אוהל על קברו.
ספריו4
- אבן ישראל
- אגרת המוסר
- אור ישראל
- עץ פרי