
רבי ישראל אבוחצירא זי"ע - בבא סאלי
נולדא בתשרי ה'תר"נ, 26/09/1889 למניינם·ריסאני
נפטרד בשבט ה'תשמ"ד, 08/01/1984 למניינם·נתיבות
נטמןבית העלמין, נתיבות· מיקום הקבר במפה
מקובל, ראש ישיבה ואב"ד בתאפילאלת שבמרוקו, מגדולי חכמי יהדות מרוקו שנודע כבעל מופת בנתיבות.
קשרים
- אמו
- עישה בן חמו
- בני/בנות זוג
- רחמהפרחה לבית אמסלםמרים בת רבי אליהו אמסלםסימי
- ילדיו
- רבי מאיר שלום אבוחצירא זי"ערוחמה אבוחציראשרה תורג'מןאביגיל, אשת הרב דוד בוסורבי ברוך אבוחציראפנינה, אשת הרב דוד יהודיוףעישה עליזה אשת הרב אריה יהודה הראלמסעוד - נפטר בגיל 7 חודשיםאסתר אשת רבי ישר אדרעי
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בא' בתשרי ה'תר"ן (1889) בריסאני שבחבל תאפילאלת (מרוקו), לאביו רבי מסעוד אבוחצירא ולאמו עישה, ונכדו של רבי יעקב אבוחצירא. למד אצל אביו ואצל רבי משה תורג'מן, ובצעירותו עמד בראש הישיבה בריסאני. בשנת ה'תרע"ט (1919) נרצח אחיו רבי דוד, והוא ברח לבודניב, שם הקים מחדש את הישיבה וכיהן כרבה של תאפילאלת. בשנת ה'ת"ש (1939) נתמנה לאב"ד ארפוד. עלה לארץ ישראל בשנת ה'תשי"א (1951), ולאחר כמה שנים בחוץ לארץ שב אליה בשנת ה'תשכ"ד (1964), גר ביבנה ובאשקלון, ובשנת ה'תש"ל (1970) השתקע בנתיבות. נודע כמקובל וכבעל מופת, ורבים נהרו אליו לקבל ברכות, עצות והדרכות. מתורתו נלקטו דברים בספר "אהבת ישראל", שהוציא לאור בנו רבי ברוך. נפטר בד' בשבט ה'תשמ"ד (1984) בנתיבות ונקבר בה.
תולדות חייו
רבי ישראל אבוחצירא, המכונה באבא סאלי, נולד בראש השנה ה'תר"ן (1889) בריסאני שבחבל תאפילאלת בדרום מזרח מרוקו, למשפחת אבוחצירא, ממשפחות הרבנים והמקובלים הנודעות של יהדות מרוקו. אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא ואמו עישה לבית בן חמו. סבו, רבי יעקב אבוחצירא, נודע כמקובל, כדיין וכבעל מופת. למד תורה אצל אביו ואצל רבי משה תורג'מן, והעמיק בתורת הקבלה, ובעיקר בכתבי האר"י. בגיל צעיר, לאחר פטירת אביו, עמד בראש הישיבה המשפחתית בריסאני. בשנת ה'תרע"ט (1919), בימי הקרבות בין הצרפתים לשבטי האזור, נרצח אחיו הבכור רבי דוד אבוחצירא. הוא ואחיו רבי יצחק ברחו לארפוד ומשם לבודניב, שם הקימו מחדש את הישיבה, והוא שימש רב ומורה הוראה לכל חבל תאפילאלת. בשנת ה'תרפ"ב (1922) עלה לארץ ישראל ושהה בה כשנה, ולמד בישיבת המקובלים בית אל בירושלים. בשנת ה'תרצ"ג (1933) ביקר בארץ שוב וגר זמן מה בירושלים, ואחר כך חזר למרוקו. בשנת ה'ת"ש (1939) נקרא לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני. נהג סיגופים והנהגות פרישות מחמירות, ובהן תעניות ארוכות ונדר שלא לאכול בשר במשך כחמישים שנה, שאותו התיר לבסוף מחמת חולשתו. בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם משפחתו לארץ ישראל וגר בירושלים. לאחר מכן שהה כמה שנים בצרפת, בתוניסיה ובמרוקו, ובשנת ה'תשכ"ד (1964) שב לארץ להשתקע בה. גר ביבנה, בקרבת חתנו, ואחר כך באשקלון, ובשנת ה'תש"ל (1970) עבר לנתיבות וגר בה עד פטירתו. בציבור נודע כצדיק וכבעל מופת, וברכותיו נחשבו כמתקיימות. רבים, ובמיוחד יוצאי מרוקו, נהרו אליו לקבל ברכה, עצה והדרכה, וגם גדולי תורה מקהילות ספרד ואשכנז באו להתוועד עמו. את חידושיו העלה על הכתב, ולפי המסורת נאספו מהם למעלה מאלף דפים של כתבי יד בנגלה ובנסתר, אך רובם אבדו. מעט מתורתו, מתוך כתב יד ומדברים שרשמו תלמידיו, יצא לאור בספר "אהבת ישראל" בידי בנו רבי ברוך אבוחצירא. הוא כתב גם הקדמה לספר "פתח האהל" של אחיו רבי דוד, וחיבר פיוטים רבים. נפטר בבוקר ד' בשבט ה'תשמ"ד (1984) בנתיבות, בן תשעים וארבע, ונקבר בבית העלמין של העיר. סביב קברו נבנה מתחם גדול, והוא מן המקומות הפוקדים ביותר בדרום הארץ. ביום פטירתו נערכת בו מדי שנה הילולה רבת משתתפים. לאחר פטירתו הקים בנו רבי ברוך מוסדות בנתיבות, ונכדיו ממשיכים את דרכו.
ספריו1
- אהבת ישראל