
רבי יוסף תאומים זי"ע - הפרי מגדים
הפמ"ג
נולדה'תפ"ז, 1727 למניינם
נפטרי באייר ה'תקנ"ב, 02/05/1792 למניינם·פרנקפורט על האודר
נטמןבית העלמין היהודי, סלוביצה
אב"ד פרנקפורט על האודר ודיין בלבוב, מחבר "פרי מגדים" על השולחן ערוך.
קשרים
- אמו
- גיטל בת רבי שלום
- בני/בנות זוג
- טויבה בת רבי אליקים
מקומות בהם פעל
- קומארנונישא ושימש מלמד (מ-1744)
- ברליןמלמד בבית המדרש של איציג (1767–1770)
- לבובדיין, מגיד מישרים ומורה צדק (1774–1781)
- פרנקפורט על האודררב ואב"ד העיר (1781–1792)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תפ"ז (1727) בשטריץ שליד לבוב (אוקראינה). אביו, רבי מאיר תאומים, היה דיין, מגיד מישרים ומורה צדק בלבוב, ובצעירותו למד אצלו. בסביבות ה'תק"ד (1744) עבר לקומארנו, שם נישא ושימש מלמד יותר מעשר שנים. בשנים ה'תקכ"ז-ה'תק"ל (1767-1770) לימד בברלין בבית המדרש של דניאל איציג. אחרי פטירת אביו נתמנה במקומו לדיין, למגיד מישרים ולמורה צדק בלבוב, ובשנת ה'תקמ"א (1781) נתמנה לרב ולאב"ד בפרנקפורט על האודר, וכיהן שם אחת עשרה שנה. חיבורו הידוע הוא "פרי מגדים" על השולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, והפוסקים שאחריו, ובהם בעל "משנה ברורה", הרבו לצטט ממנו. חיבר גם את "ראש יוסף", "פורת יוסף", "גינת ורדים", "שושנת העמקים", "תיבת גמא" ועוד. נפטר בי' באייר ה'תקנ"ב (1792) בפרנקפורט על האודר, ונקבר בבית העלמין בסלוביצה.
תולדות חייו
רבי יוסף תאומים נולד בשנת ה'תפ"ז (1727) בכפר שטריץ שליד לבוב, שהייתה אז בממלכת פולין וכיום היא באוקראינה. אביו, רבי מאיר תאומים, היה דיין, מגיד מישרים ומורה צדק בלבוב. אמו גיטל הייתה בתו של רבי שלום. בצעירותו למד תורה מפי אביו. בסביבות שנת ה'תק"ד (1744) עבר לקומארנו ונשא שם לאשה את טויבא, בתו של רבי אליקים. בקומארנו ישב יותר מעשר שנים, ופרנסתו הייתה מהוראת תורה לילדי המקום. בין ה'תקכ"ז לה'תק"ל (1767-1770) עבר לברלין, משום שבקומארנו הופרע מלימודו. בברלין לימד בבית המדרש של העשיר דניאל איציג, ושם התנגש עם חתנו של איציג, דוד פרידלנדר, מראשי תנועת ההשכלה. אחרי פטירת אביו ביקשו ראשי קהילת לבוב שימלא את מקומו. תחילה סירב, ובסוף שנת ה'תקל"ד (1774) קיבל עליו את משרות הדיין, המגיד מישרים והמורה צדק בעיר. בשנת ה'תקמ"א (1781) נתמנה לרב ולאב"ד בפרנקפורט על האודר שבממלכת פרוסיה, וכיהן שם אחת עשרה שנה, עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא "פרי מגדים" על השולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. החיבור מבאר את דברי נושאי הכלים: "אשל אברהם" על המגן אברהם ו"משבצות זהב" על הטורי זהב באורח חיים, ו"שפתי דעת" על הש"ך ו"משבצות זהב" על הט"ז ביורה דעה. החלק הראשון יצא לאור בשנת ה'תקל"ב (1772). דרכו הייתה לפסוק הלכה מתוך עיון בגמרא ובראשונים. החיבור נעשה לאחד מיסודות לימוד ההלכה, והפוסקים שאחריו, ובהם בעל "משנה ברורה", הרבו לצטט ממנו. בהקדמות לחיבוריו כתב גם כללים חשובים בדרכי הלימוד וההוראה. חיבר עוד את "ראש יוסף", חידושים על כמה מסכתות, ואת "פורת יוסף", "גינת ורדים", "שושנת העמקים" בכללי התלמוד, "תיבת גמא" על התורה, "נטריקן", "נועם מגדים", "ספר המגיד", "אם לבינה" ו"מתן שכרן של מצוות". נודע בענוותנותו. נפטר בי' באייר ה'תקנ"ב (1792) בפרנקפורט על האודר, בגיל 65 בערך. הוא נקבר בבית העלמין היהודי בסלוביצה, שבזמנו נחשבה חלק מפרנקפורט על האודר. בשנת ה'תשס"ח (2008) הוקמה מחדש מצבתו.
ספריו13
- אם לבינה
- גינת ורדים
- נועם מגדים
- נטריקן
- ספר המגיד
- פורת יוסף
- פרי מגדים - אשל אברהם
- פרי מגדים - משבצות זהב
- פרי מגדים - שפתי דעת
- קונטרס מתן שכרן של מצוות
- ראש יוסף
- שושנת העמקים
- תיבת גמא