רבי יוסף תאומים זי"ע - הפרי מגדים

תולדות חייו

רבי יוסף תאומים נולד בשנת ה'תפ"ז (1727) בכפר שטריץ שליד לבוב, שהייתה אז בממלכת פולין וכיום היא באוקראינה. אביו, רבי מאיר תאומים, היה דיין, מגיד מישרים ומורה צדק בלבוב. אמו גיטל הייתה בתו של רבי שלום. בצעירותו למד תורה מפי אביו. בסביבות שנת ה'תק"ד (1744) עבר לקומארנו ונשא שם לאשה את טויבא, בתו של רבי אליקים. בקומארנו ישב יותר מעשר שנים, ופרנסתו הייתה מהוראת תורה לילדי המקום. בין ה'תקכ"ז לה'תק"ל (1767-1770) עבר לברלין, משום שבקומארנו הופרע מלימודו. בברלין לימד בבית המדרש של העשיר דניאל איציג, ושם התנגש עם חתנו של איציג, דוד פרידלנדר, מראשי תנועת ההשכלה. אחרי פטירת אביו ביקשו ראשי קהילת לבוב שימלא את מקומו. תחילה סירב, ובסוף שנת ה'תקל"ד (1774) קיבל עליו את משרות הדיין, המגיד מישרים והמורה צדק בעיר. בשנת ה'תקמ"א (1781) נתמנה לרב ולאב"ד בפרנקפורט על האודר שבממלכת פרוסיה, וכיהן שם אחת עשרה שנה, עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא "פרי מגדים" על השולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. החיבור מבאר את דברי נושאי הכלים: "אשל אברהם" על המגן אברהם ו"משבצות זהב" על הטורי זהב באורח חיים, ו"שפתי דעת" על הש"ך ו"משבצות זהב" על הט"ז ביורה דעה. החלק הראשון יצא לאור בשנת ה'תקל"ב (1772). דרכו הייתה לפסוק הלכה מתוך עיון בגמרא ובראשונים. החיבור נעשה לאחד מיסודות לימוד ההלכה, והפוסקים שאחריו, ובהם בעל "משנה ברורה", הרבו לצטט ממנו. בהקדמות לחיבוריו כתב גם כללים חשובים בדרכי הלימוד וההוראה. חיבר עוד את "ראש יוסף", חידושים על כמה מסכתות, ואת "פורת יוסף", "גינת ורדים", "שושנת העמקים" בכללי התלמוד, "תיבת גמא" על התורה, "נטריקן", "נועם מגדים", "ספר המגיד", "אם לבינה" ו"מתן שכרן של מצוות". נודע בענוותנותו. נפטר בי' באייר ה'תקנ"ב (1792) בפרנקפורט על האודר, בגיל 65 בערך. הוא נקבר בבית העלמין היהודי בסלוביצה, שבזמנו נחשבה חלק מפרנקפורט על האודר. בשנת ה'תשס"ח (2008) הוקמה מחדש מצבתו.