רבי ישעיה זי"ע - מושקאט

תולדות חייו

נולד ככל הנראה בשנת ה'תקמ"ג (1783) בוורשה. אביו, רבי יעקב משה מושקאט, בנו של רבי שלמה זלמן מירוסלב, היה תלמיד חכם עשיר ומחסידי המגיד מקוז'ניץ. אביו לימד אותו תורה בילדותו, ונודע כעילוי וכמתמיד. בשנת ה'תקס"א (1801), בהיותו בן שמונה עשרה, נשא לאשה את רחל בת רבי יצחק מראדוויל, ולאחר החתונה ישב כמה שנים סמוך לחותנו. נמנה עם חסידי המגיד מקוז'ניץ, רבי ישראל הופשטיין. לאחר פטירתו נסע אל בנו, רבי משה אלימלך בריה, ואחר כך דבק בחותנו. לאחר פטירת חותנו בשנת ה'תקצ"ה (1835) החל לנהוג באדמו"רות, ונחשב לאחד מראשי חסידי קוז'ניץ. תחילה כיהן ברבנות שידלובצא ובקהילות נוספות. בשנת ה'ת"ר (1840) נבחר לרבה הראשון של פראגה, פרבר של ורשה, ושימש ברבנות זו כעשרים ושמונה שנה. נחשב לאחד מגדולי רבני ורשה, ונמנה עם החותמים על קול קורא משנת ה'תר"ב (1842) שעודד את יהודי פולין לעסוק בחקלאות. הסכמותיו נדפסו בספרים רבים שיצאו לאור בוורשה בשנים 1840-1866, וגדולי דורו, ובהם רבי יוסף שאול נתנזון, החשיבו את דעתו. מחידושיו נדפסו לאחר פטירתו הספר "ראשי בשמים" על התורה (ורשה, ה'תרל"ח) והספר "עצי בשמים" על הש"ס, המשניות והשולחן ערוך (ורשה, ה'תרנ"ו). חידושים נוספים שלו מובאים בספרים "מילין חדתין" ו"מילין יקירין". בנו היחיד, רבי אברהם מאיר, נפטר בשנת ה'תרי"ב (1852), בחיי אביו. בעשר שנותיו האחרונות היה מרותק למיטתו, ובכל זאת המשיך לעסוק בתורה ובעבודת ה'. נפטר ביום שישי, ה' באדר ה'תרכ"ח (1868), בן כשמונים וחמש, ונקבר בבית העלמין היהודי בוורשה, ועל קברו נבנה אוהל. לפי המקורות השתתפו בהלווייתו עשרות אלפים. רבי דב בעריש מייזליש, רבה של ורשה, הספיד אותו, ורבי מנחם מנדל אייזנשטאט משצ'וצ'ין הדפיס הספד עליו בספרו "פלגי מים".