רבי יעקב יוסף הכהן זי"ע - בעל התולדות

תולדות חייו

רבי יעקב יוסף הכהן (כ"ץ) היה בנו של רבי צבי הכהן. לפי המסורת המשפחתית צאצא היה לרבי שמשון מאוסטרופולי ולרבי יום טוב ליפמן הלר בעל "תוספות יום טוב". שנת לידתו ומקום לידתו אינם ידועים בוודאות, והמקורות חלוקים בעניין. בצעירותו נודע כלמדן, ונתמנה לרב ואב"ד בעיר שרגורוד שבפודוליה. בתחילה התנגד לדרכם של החסידים, אך בהשפעת רבי יהודה לייב, המגיד מפולנאה, תלמיד הבעל שם טוב, התקרב לתנועה. בסופו של דבר נעשה תלמידו של רבי ישראל בעל שם טוב ומגדולי תלמידיו. בגלל התקרבותו לחסידות הודח מכהונתו בשרגורוד. אחר כך כיהן כאב"ד בראשקוב בשנים 1748-1752, ומשנת 1752 כאב"ד בנמירוב. בשנת 1770, אחרי פטירת המגיד מפולנאה, נתמנה לרב ואב"ד פולנאה, ושם כיהן עד סוף ימיו. אחרי פטירת הבעל שם טוב נחשב, לצד רבי דוב בער, המגיד ממזריטש, לאחד ממנהיגי התנועה החסידית. עיקר חשיבותו בחיבוריו, שבהם העלה על הכתב תורות רבות ששמע מפי רבו והביאן בלשון "שמעתי ממורי". ספרו "תולדות יעקב יוסף" על התורה נדפס בשנת 1780 בקוריץ, והיה הספר החסידי הראשון שנדפס. הוא נחשב מקור מרכזי לתורת הבעל שם טוב. בעקבותיו נדפסו "בן פורת יוסף" (1781), על ספר בראשית ובסופו חידושי הלכה, ו"צפנת פענח" (1782) על ספר שמות. לימים נדפס תחת שמו גם "כתונת פסים" (1866) על ספרי ויקרא ובמדבר, אך ייחוסו אליו שנוי במחלוקת. בין בניו היה רבי אברהם שמשון מראשקוב, ובין חתניו רבי אברהם דוב אוירבך מחמלניק. נפטר בכ"ד בתשרי ה'תקמ"ב (1781) ונקבר בבית העלמין בפולנאה, סמוך לקבר המגיד מפולנאה.