י

רבי יצחק לאמפרונטי

אחרונים

נולדכא בשבט ה'תל"ט, 03/02/1679 למניינם·פרארה

נפטרא בניסן ה'תקי"ז·פרארה

רב ורופא בפרארה וראש הישיבה בה, מחבר 'פחד יצחק', האנציקלופדיה ההלכתית הראשונה.

קשרים

אביו
רבי שמואל למפרונטי
בני/בנות זוג
רחל בת משה ישראל גוריצי
ילדיו
ברוך מרדכי למפרונטירבי שלמה למפרונטי
רבותיו
רבי מנחם פרובינצאלרבי יהודה בריאלרבי יצחק הכהן (מן החזנים)
תלמידיו
רבי יעקב צהלוןרבי אליהו בן רפאל שלמה הלוי

מקומות בהם פעל

  • לוגולמד אצל רבי מנחם פרובינצאל
  • מנטובהלמד אצל רבי יהודה בריאל
  • פדובהלמד רפואה ותורה
  • פרארהרב העיר וראש הישיבה (1743–1756)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תל"ט (1679) בפרארה (איטליה) לאביו רבי שמואל, ממשפחה אמידה שהגיעה לאיטליה מטורקיה. בגיל שש התייתם מאביו. מגיל ארבע עשרה למד בלוגו אצל רבי מנחם פרובינצאל, ואחר כך במנטובה אצל רבי יהודה בריאל. בפדובה למד רפואה באוניברסיטה ותורה בישיבה המקומית. נסמך לרבנות בשנת ה'ת"ע (1710), ובשנת ה'תק"ג (1743) מונה לראש הישיבה ולרב הראשי בפרארה. שימש גם רופא מבוקש בקרב יהודים ונוצרים. חיבורו הגדול 'פחד יצחק' הוא אנציקלופדיה הלכתית מסודרת לפי סדר האלף-בית. שני כרכיו הראשונים יצאו לאור בחייו בוונציה, ושאר חלקיו הודפסו אחרי מותו. נפטר בשנת ה'תקי"ז (1756) בפרארה, ומקום קבורתו אינו ידוע.

תולדות חייו

רבי יצחק חזקיה ב"ר שמואל למפרונטי נולד בכ"א בשבט ה'תל"ט (1679) בפרארה (איטליה), למשפחה אמידה שהגיעה לאיטליה מטורקיה. כשהיה בן שש התייתם מאביו. בגיל ארבע עשרה יצא ללמוד בלוגו אצל רבי מנחם פרובינצאל, ולמד שם כמה שנים. אחר כך למד במנטובה אצל רבי יהודה בריאל, מגדולי רבני איטליה בדורו. בפדובה למד רפואה באוניברסיטה, ובמקביל למד בישיבה המקומית שבראשה עמד רבי יצחק הכהן (מן החזנים). בשנת ה'ת"ע (1710), בגיל שלושים ואחת, נסמך לרבנות. בפרארה הקים בית מדרש לבעלי בתים עובדים ונשא דרשות ושיעורים לקהלים שונים. במקביל עסק ברפואה והיה רופא מבוקש גם בקרב יהודים וגם בקרב נוצרים. בשנת ה'תק"ג (1743) מונה לראש הישיבה ולרב הראשי של פרארה. בישיבתו גידל תלמידים רבים, ובהם רבי יעקב צהלון ורבי אליהו בן רפאל שלמה הלוי. הוא הוציא גם קובץ פנימי בשם 'ביכורי קציר', שבו נדפסו חידושי תלמידיו המובחרים. היה בעל ספרייה גדולה ומגוונת. מפעל חייו הוא 'פחד יצחק', האנציקלופדיה ההלכתית הראשונה. הספר מסודר לפי סדר האלף-בית ומקיף את התלמוד, המדרשים וספרות הפוסקים. נכללו בו גם קיצורי תולדות, ייחוסים, מנהגים, משלים וציונים ביבליוגרפיים. בספר נאספו תשובות ופסקים של רבני איטליה בני דורו שהיו עד אז בכתב יד בלבד, ובזכותו נשתמרו. הכרך הראשון יצא לאור בוונציה בשנת ה'ת"ק (1750), והשני בשנת ה'תקי"ג (1753). שאר החלקים הודפסו אחרי מותו בידי בנו רבי שלמה. אשתו הייתה רחל בת משה ישראל גוריצי, ובניו היו ברוך מרדכי ורבי שלמה, שהיה רופא. נפטר בשנת ה'תקי"ז (1756) בפרארה. מקום קבורתו אינו ידוע, משום שזמן קצר לפני מותו אסרה האינקוויזיציה בפרארה לסמן את קברי היהודים במצבות. בשנת ה'תרל"ב (1872) קבעה עיריית פרארה לוח זיכרון על ביתו.

ספריו1

קישורים חיצוניים