
קשרים
- אביו
- רבי אליעזר בריאל
- רבותיו
- רבי אליעזר בריאלרבי משה זכות
- תלמידיו
- רבי יצחק למפרונטירבי אביעד שר שלום באזילהרבי ישעיה באסאןרבי שמשון מורפורגורבי דוד פינצירבי יצחק זי"ערבי יצחק לאמפרונטירבי ישעיה בסאן
מקומות בהם פעל
- מנטובהדיין, אב"ד וראש ישיבה (עד 1722)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'ת"ג (1643) בערך במנטובה (איטליה) לאביו רבי אליעזר בריאל, אב"ד וראש ישיבה בעיר, שהיה גם רבו הראשון. כיהן כדיין בבית דינו של רבי משה זכות (הרמ"ז), ולאחר פטירתו מונה לאב"ד מנטובה ולראש הישיבה, ושימש בתפקיד כשלושים שנה עד פטירתו. כונה בדורו "אביר הרועים", ומתלמידיו רבי יצחק למפרונטי בעל "פחד יצחק" ורבי אביעד שר שלום באזילה. היה בקי בלטינית ובחכמות כלליות, והשתמש בידיעותיו בוויכוחים עם חכמי הכנסייה. בשנת ה'תע"ג (1713) הצטרף לחרם שהטיל רבי צבי אשכנזי (החכם צבי) על נחמיה חיון. חיבר את "כללי הדקדוק", שנדפס לאחר מותו, ואת "סדר הניקור". תשובותיו נדפסו בספרי חכמים אחרים, ופירושיו לדניאל ולתרי עשר נותרו בכתב יד. נפטר בשנת ה'תפ"ב (1722) ונקבר במנטובה.
תולדות חייו
רבי יהודה בריאל נולד במנטובה בשנת ה'ת"ג (1643) בערך. אביו, רבי אליעזר בריאל, היה רב אשכנזי ששימש אב"ד וראש ישיבה במנטובה. שנים לפני הולדת בנו קיבל מהשלטונות היתר להתיישב בעיר, שישיבת יהודים בה הייתה אסורה זמן רב. האב היה גם רבו הראשון של בנו, והבן גדל בין חכמי מנטובה. בבחרותו כבר השיב תשובות בהלכה. הוא כיהן כדיין בבית דינו של רבי משה זכות (הרמ"ז), רבה של מנטובה. לאחר פטירת הרמ"ז מונה לאב"ד במקומו ולראש הישיבה בעיר, ושימש בתפקידים אלה כשלושים שנה, עד פטירתו. שאלות בהלכה נשלחו אליו מכל איטליה ומחוצה לה, ובני דורו כינוהו "אביר הרועים", בלשון נופל על לשון של שם משפחתו. מלבד גדולתו בתורה רכש השכלה רחבה, ובכלל זה בפילוסופיה. הוא שלט בלטינית ונחשב מגדולי המדקדקים בדורו. ידיעותיו סייעו לו בוויכוחים עם חכמי הכנסייה. הוא חיבר בעברית ובאיטלקית חיבור של ויכוח בין היהדות לנצרות, כדי לסייע ליהודים בפולמוסים, וכן השגות על "מעשי השליחים". הוא גם תרגם לעברית את מכתבי הפילוסוף הרומי סנקה. בשנת ה'תע"ג (1713) פרץ באמסטרדם פולמוס סביב ספריו של נחמיה חיון, שנחשד בשבתאות. רבי יהודה בריאל עמד לצד רבי צבי אשכנזי (החכם צבי), הצטרף לחרם שהוטל על חיון וכתב מכתבים בעניין. בשנת ה'תע"ד (1714) פרסם שמונה השגות וסתירות שמצא בספרו של חיון. הוא נזהר בהפצת ספרי קבלה והתנגד להדפסתם, בעיקר מחשש שיגיעו לידי מי שאינם ראויים להם. חיבוריו שנדפסו הם "כללי הדקדוק", שיצא לאור במנטובה לאחר פטירתו, ו"סדר הניקור", קונטרס קצר בהלכות ניקור. פירושיו לספר דניאל ולתרי עשר נותרו בכתב יד. תשובותיו נדפסו בספרי חכמים אחרים, ובהם "פחד יצחק" לתלמידו רבי יצחק למפרונטי ו"דבר שמואל" לרבי שמואל אבוהב. כמו כן חיבר שירים ופיוטים שנדפסו על דפים בודדים. מתלמידיו נודעו רבי יצחק למפרונטי, רבי אביעד שר שלום באזילה, רבי ישעיה באסאן, רבי שמשון מורפורגו ורבי דוד פינצי. הוא נפטר במנטובה בשנת ה'תפ"ב (1722) ונקבר בה. תלמידו רבי שמשון הכהן מודון חיבר עליו את הקינה "ציר הצירים", ורבי עמנואל חי ריקי כתב עליו הספד.
ספריו2
- כללי הדקדוק
- סדר הניקור