רבי יעקב - רבנו תם

תולדות חייו

רבי יעקב בן מאיר, הידוע בכינויו רבנו תם, נולד בסביבות שנת ד'תת"ס (1100) בעיירה רמרו שבחבל שמפניה (צרפת). אביו, רבי מאיר בן שמואל, היה מחכמי צרפת, ואמו יוכבד הייתה בתו של רש"י. אחיו היו רבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם) ורבי יצחק בן מאיר (הריב"ם), ובני משפחתו היו מגדולי חכמי צרפת בדורו. את תורתו למד אצל אביו ואצל אחיו הגדול הרשב"ם, שהיה רבו המובהק. יש אומרים שלמד גם אצל רבי יעקב בן שמשון, תלמיד רש"י. לאחר פטירת אביו עמד בראש הישיבה ברמרו, ושמו יצא בכל קהילות צרפת ואשכנז. שאלות נשלחו אליו מארצות רבות, והוא נחשב למנהיג הרוחני של יהדות צרפת. עם תלמידיו נמנו רבים מבעלי התוספות, ובהם רבי יצחק (ר"י הזקן), רבי אליעזר ממיץ בעל "ספר יראים", רבי יום טוב מיוני, רבי חיים בן חננאל הכהן ורבי יוסף מאורליינש. בימי מסע הצלב השני, ביום השני של חג השבועות, פשטו צלבנים על ביתו ברמרו, בזזו את רכושו וקרעו ספר תורה. הם פצעו אותו פצעים קשים, והוא ניצל ממוות בזכות אביר שעבר במקום. לאחר מכן עבר לטרויש. בשנת ד'תתקל"א (1171), לאחר עלילת הדם בבלואה שבה הוצאו להורג כשלושים יהודים, קבע את כ' בסיון יום צום לזכרם. בימיו כונסו כינוסי רבנים בצרפת ונתקבלו תקנות בענייני הקהילה והמשפחה, המיוחסות לו. רבנו תם היה מעמודי התווך של שיטת התוספות. דבריו מובאים בתוספות על התלמוד בכל מקום, ושיטותיו בהלכה נתקבלו ברבים מעניני ההלכה, כגון סדר הפרשיות בתפילין, הקרוי על שמו, וזמן צאת הכוכבים לשיטתו. חיבורו העיקרי הוא "ספר הישר", שבו חידושים על התלמוד ושו"ת. כן חיבר את "ספר ההכרעה" בדקדוק, שבו הכריע במחלוקת מנחם בן סרוק ודונש בן לברט לטובת מנחם, ואת "תיקון ספר תורה" ו"סדר הגט", וכן מחזור ופיוטים, שכשלושים מהם מיוחסים לו. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא את מרים, אחות רבי שמשון מפלייזא. נולדו לו חמישה בנים, רבי יוסף, רבי משה, רבי שלמה, רבי יצחק ורבי שמואל, ולפחות בת אחת. נפטר בד' בתמוז ד'תתקל"א (1171) בטרויש, ונקבר בבית העלמין העתיק ברמרו, לצד אחיו הרשב"ם, ר"י הזקן ובעלי תוספות נוספים.