אברהם סבע

תולדות חייו

רבי אברהם בן יעקב סבע נולד בשנת ה'ר (1440) בקסטיליה שבספרד, ושם גם פעל עד הגירוש. רבו היה רבי יצחק די ליאון, מגדולי חכמי קסטיליה בדור שלפני הגירוש. בקבלה ובדרש עסק הרבה, ושני התחומים ניכרים בכל חיבוריו. בגירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב (1492) עבר עם קהילתו לפורטוגל והתיישב בגימאראייש שליד פורטו. בשנת ה'רנ"ז (1497) נגזרה בפורטוגל המרת דת כפויה. שניים מילדיו נחטפו והוטבלו לנצרות, והוא עצמו נאסר בליסבון ועונה. לפני מאסרו הטמין שם את כתבי היד של חיבוריו, ואלה אבדו. לאחר שנמלט מפורטוגל הגיע לפאס שבמרוקו, ונדד בצפון אפריקה במשך שנים. לבסוף השתקע באדריאנופול, בירת האימפריה העות'מאנית, וכתב שם מחדש מזיכרונו את החיבורים שאבדו. חיבורו המפורסם הוא "צרור המור", פירוש על התורה המשלב דרך דרש ודרך קבלה. הוא נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'רפ"ג (1523), והתפשט הן בקהילות המזרח, ובהן קהילות תימן ואפגניסטן, והן באירופה. בפירוש משולב גם התיאור "תפארת בנים", שבו סיפר על קורותיו בימי הגירוש. עוד חיבר את "אשכול הכופר" על מגילות אסתר ורות. חיבורו "צרור הכסף", על הלכות ראש השנה, יום הכיפורים ועבודה זרה ועם פירוש קבלי על התפילה, הוטמן בליסבון וכנראה אבד. גם "צרור החיים" על פרקי אבות הוטמן שם. הוא שוחזר ושוב אבד, וחלק ממנו השתמר בכתב יד. יש המייחסים לו גם קיצור של ספר מצוות גדול (סמ"ג), אך הייחוס שנוי במחלוקת. נכדתו, בת בנו רבי יצחק, נישאה לרבי יוסף קארו בעל "שולחן ערוך". בשנת ה'רס"ט (1508) הפליג לאיטליה ונפטר על סיפון הספינה בט' בתשרי. לפי מה שמסר החיד"א, פרצה סערה בים, ורב החובל הבטיח שאם יירגע הים יביא את גופתו לעיר שיש בה יהודים. יהודי ורונה קברו אותו בכבוד גדול.