רבי יעקב יוסף זי"ע

תולדות חייו

רבי יעקב יוסף נולד בירושלים בליל שמחת תורה, כ"ג בתשרי ה'תש"ז (1946). הוא היה הבן השני של רבי עובדיה יוסף, לימים הראשון לציון והרב הראשי לישראל, ושל אשתו מרגלית. את שם הישיבה שייסד, "חזון יעקב", קרא על שם סבו, רבי יעקב עובדיה. בילדותו למד בתלמוד תורה בני ציון, ולאחר מכן בישיבת פורת יוסף ובישיבת קול תורה. מנעוריו למד בחברותא קבועה עם אביו. בין רבותיו נמנו רבי בן ציון אבא שאול ורבי עזרא עטייה מישיבת פורת יוסף. בשנת ה'תשכ"ח (1968) נשא לאישה את נצחיה, בתו של הדיין רבי עמרם אזולאי. אחרי נישואיו למד בכולל קול יעקב, ושם למד בחברותא עם רבי אליהו בקשי-דורון, לימים הראשון לציון. הוא הוסמך לרבנות במוסד הרב קוק בירושלים. משנת ה'תשכ"ט (1969) מסר שיעורים בבתי הכנסת בשכונת הבוכרים. הוא היה ממייסדי תנועת ש"ס. בשנים ה'תשמ"ג-ה'תשמ"ד (1983-1984) כיהן מטעמה כחבר מועצת העיר ירושלים, ובשנים ה'תשמ"ד-ה'תשמ"ט (1984-1988) כחבר הכנסת האחת עשרה. בכנסת היה חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת החינוך והתרבות. בתום הקדנציה פרש מהחיים הפוליטיים והתמסר ללימוד התורה ולהוראתה. ייסד את ישיבת חזון יעקב ועמד בראשה, וכיהן כרב שכונות גבעת משה ותל ארזה בירושלים. הוא כיהן גם כדיין בבית הדין של קהילת היראים וכחבר בבד"ץ הכשרות "ישא ברכה". הוא היה חבר באיגוד הרבנים למען ארץ ישראל ובמועצת הרבנים של האיחוד הלאומי. בבתי כנסת ובבתי מדרשות ברחבי ירושלים מסר שיעורים רבים בהלכה על סדר השולחן ערוך. השיעורים הוקלטו, ורבים מהם הופצו בתקליטורים. לאחר שחלה החל לחבר את סדרת הספרים ההלכתיים "בעתה אחישנה". את הסדרה ערך עם בנו הבכור, רבי עובדיה, שהוסיף לה את הערותיו "אמרי עובדיה". החלק הראשון, על המועדים, יצא לאור כשבוע לפני פטירתו. אחרי מותו יצאו כרכים נוספים, שנערכו מתוך שיעוריו המוקלטים. תלמידיו ובני משפחתו הוציאו לזכרו את "ספר הזיכרון - תורת יעקב" ואת הספרים "קדוש יעקב" ו"עבדך בן אמתך". כשחלה הוסיפו לשמו את השם "חי". הוא נפטר בב' באייר ה'תשע"ג (2013), בן שישים ושש, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. לפי צוואתו נחקק על מצבתו "עבדך בן אמתך". אשתו נפטרה כשנה וחצי אחריו. הותיר שמונה ילדים, ובהם בנו רבי עובדיה, שהחליף אותו בראשות ישיבת חזון יעקב, ובנו יהונתן, לימים חבר מועצת העיר ירושלים.