רבי יוסף שלמה דיין זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרפ"ד (1924) בחלב שבסוריה לרבי ניסים דיין ולאשתו ג'מילה. אביו בא ממשפחת רבנים ועסק בהוראת תלמידים. בשנת ה'תרצ"ד (1934), כשהיה כבן עשר, עלתה המשפחה לירושלים והשתקעה בשכונת רחביה. בשנת ה'תש"ב (1942) נפטר אביו, והוא החל לעבוד כנהג משאית. לאחר תקרית עם השלטונות הבריטיים עזב את העבודה והקדיש את חייו ללימוד חכמת הקבלה ולקיום המצוות. למד אצל המקובלים רבי מרדכי שרעבי ורבי חיים סינואני. את עיסוקו בקבלה ניהל בסתר ובצנעה, והתלבש בפשטות. תקופות ארוכות שהה בגליל ובמקומות אחרים על קברי התנאים והאמוראים, ועסק שם בתפילות ובתיקונים. מיוחס לו איתור כמה קברי צדיקים בצפון הארץ, ובכל קיץ צבע מחדש את המצבות שעליהם. בכל יום עלה לקבר שמואל הנביא עם קבוצות של בחורי ישיבה שארגן. הוא גם הרבה לבקר בכותל המערבי, בקבר שמעון הצדיק ובהר הזיתים. בצנעה תמך בצדקה במשפחות נזקקות, ותלמידיו ראו בו פועל ישועות בזכות תפילותיו ותיקוניו. בשנת ה'תשמ"ד (1984) מימן את בניית היכל הנשים בבית הכנסת "נזר אהרן" בשכונת בית וגן בירושלים, לאחר שניסיון קודם להקימו לא צלח. לשם כך חסך כעשר שנים, שכר קבלן ופיקח מקרוב על הבנייה. כשבועיים לאחר אירוע לב ראשון שבעקבותיו אושפז, לקה באירוע לב נוסף בביתו. אחד מתלמידיו מצא אותו מחוסר הכרה, ומותו נקבע בבית החולים. נפטר בט' תמוז ה'תשמ"ה (1985), כבן 61, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. בשנת ה'תשמ"ו (1986) יצא לאור עליו הספר "עוד יוסף חי" מאת אברהם לוי.