רבי חיים סינואני זי"ע

תולדות חייו

נולד בט' בתשרי ה'תרנ"ח (1897) בעיירה סינואן שליד תעז, בדרום תימן, לאביו מארי יחיא. את לימודיו הראשונים עשה אצל אביו, ואחר כך המשיך ללמוד באזור ג'בל צבר. בין רבותיו היו רבי שלמה בן יוסף טביב ורבי דוד יעיש חדאד. רבי שלמה טביב הסמיך אותו לרבנות בשנת ה'תרע"ה (1914), כשהיה בן 17, ולימד אותו קבלה. רבו המובהק היה רבי יעיש מוסא קורין, וממנו קיבל מסורות בחכמת הקבלה ובתורת האר"י. בשנת ה'תרפ"א (1921), לאחר פטירת רבותיו, התמנה לרב סינואן וסביבותיה ולאב"ד, ולאחר מכן היה חבר בבית הדין של מחוז שרעב וסינואן. בתפקידו עבר בין הקהילות שבמחוז כדי ללמד תורה ולפקח על הדיינים והשוחטים. באותן שנים גם כתב פיוטים וחיבורים. בעקבות מחלה לא יכול היה עוד לנדוד בין הקהילות, ולכן עבר לעדן ושימש שם חבר בית הדין המקומי. במחנה העולים שליד עדן היה נציג יהודי מחוז שרעב במועצת הפליטים וחבר בית הדין של המחנה. בשנת ה'תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל והתיישב ביהוד. הוא סירב לקבל עליו משרת רבנות, ובביתו הרביץ תורה וקבלה לתלמידים רבים. נודע גם כפועל ישועות, ורבים באו לבקש את ברכתו. כתב חיבורים רבים על התורה בדרך הפרד"ס. נכדו, ד"ר גדעון סינואני, הוציא לאור כמה מהם, ובהם "מקום מקדש", "עטרת תפארת", "עטרות חיים", "תורת חכם", "ארזי לבנון" ו"זוהר הרקיע". חיבורים רבים אחרים נשארו בכתב יד, ובהם "קישוטי כלה", "לריח שמניך טובים", "מצא חיים" ו"לקט שכחה ופאה". בין תלמידיו היו רבי מרדכי שרעבי, שראה בו את גדול המקובלים בדורו, וכן רבי סעדיה בן אור, רבי עוזי משולם, רבי יוסף שני ורבי זכריה חומרי. נפטר בכ"ז באדר ה'תשל"ט (1979), בן 81, ונקבר בבית העלמין ביהוד.