רבי יוסף חיים הכהן זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרי"א (1851) בעיר מוגדור, היא אסואירה שבמרוקו, לאביו יהודה ולאמו שמחה. בשנת ה'תרכ"ד (1864) עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בעיר העתיקה בירושלים. שם גדל ולמד, ונמנה עם תלמידי החכמים של עדת המערבים, עדת יוצאי צפון אפריקה בעיר. אשתו הראשונה, פרחה, נפטרה בלי שהניחה לו ילדים. בשנת ה'תרנ"ז (1897) נשא אישה שנייה, בת רבי דוד סרים, ונולדו להם ארבעה ילדים. עיקר פעולתו היה בהרבצת תורה. עמד בראש ישיבת "טובי ישבעו" ולימד בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, ובסוף ימיו ייסד את ישיבת "עוז לתורה" ועמד בראשה. בין תלמידיו היו חתנו רבי עמרם אבורביע, לימים רבה הספרדי של פתח תקווה, ורבי יוסף שלוש, שכיהן כאב"ד עדת המערבים. בשליחות מוסדות ירושלים יצא כשד"ר לקהילות ישראל: בשנת ה'תרנ"ד (1894) לאוזבקיסטן, בשנת ה'תרנ"ט (1899) לבוכרה ובשנת ה'תרס"ג (1903) לאלג'יריה. בשליחויות אלה הביא לקהילות גם ספרי תורה. באייר ה'תר"ס (מאי 1900) נבחר לראש ועד עדת המערבים בירושלים, והיה יד ימינו של הראשון לציון רבי נחמן בטיטו, רבה של העדה. לאחר פטירת רבי נחמן בטיטו בשנת ה'תרע"ה (1915) התמנה לאב"ד ולרב עדת המערבים, וכיהן בתפקיד עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא "מנחת כהן", בשני חלקים שנדפסו בשנים ה'תרס"ב (1902) וה'תר"ע (1910). הספר עוסק בנושאים הלכתיים שונים ובכללי הש"ס. כתב היד של חיבורו "ויכלכל יוסף" הפקיד בידי חתנו רבי עמרם אבורביע, שהוציא אותו לאור בשנת ה'תשכ"ו (1966) במסגרת ספרו "נתיבי עם". מהדורה חדשה של החיבור יצאה בשנת ה'תשס"ח (2008). חיבורים נוספים שלו נותרו בכתב יד. נפטר בכ"ב באלול ה'תרפ"א (1921), כבן שבעים, לאחר מחלת ריאות קצרה. נקבר בבית העלמין בהר הזיתים, בחלקת הספרדים.