רבי יוסי - בן חלפתא

תולדות חייו

רבי יוסי בן חלפתא נולד בציפורי שבגליל. אביו, רבי חלפתא, היה מראשי חכמי העיר, וממנו קיבל רבי יוסי מסורות רבות שהעביר לבני דורו. למד גם אצל רבי ישמעאל, רבי יהושע, רבי אליעזר בן יעקב ואחרים, אך רבו המובהק היה רבי עקיבא, ונמנה עם גדולי תלמידיו. בימי גזירות השמד שלאחר מרד בר כוכבא אסרו הרומאים על הסמיכה. באותם ימים סמך אותו רבי יהודה בן בבא בסתר יחד עם חבריו, ובשל כך נהרג. אחר כך ברח רבי יוסי לאסיא, וכשבטלה הגזירה ישב באושא, מקום מושב הסנהדרין. לבסוף שב לציפורי, ייסד בה ישיבה והיו לו תלמידים רבים. התפרנס מעיבוד עורות. לפי התלמוד, כשישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ודנו במעשי הרומאים, שתק רבי יוסי. בעקבות זאת גזרה המלכות שיגלה לציפורי. היה מתנאי הדור הרביעי, וחבריו היו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון ורבן שמעון בן גמליאל. דבריו מובאים כשלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא ובמדרשי ההלכה. נודע בדרכו המתונה ובמשנתו המנומקת, ואיסי בן יהודה אמר עליו "רבי יוסי נימוקו עמו". לכן קבעו האמוראים את הכלל "הלכה כרבי יוסי" ברוב מחלוקותיו עם חבריו. לפי המסורת שבתלמוד הוא מחבר "סדר עולם" ("סדר עולם רבה"), המפרט את סדר הדורות והמאורעות מבריאת העולם ועד ימי בית שני. בתלמוד מסופר שאליהו הנביא היה רגיל אצלו, ושמורים בו דו-שיח רבים שניהל עם מטרונה בענייני אמונה. רבי יהודה הנשיא היה מגדולי תלמידיו והעריך אותו מאוד. מתלמידיו היו גם איסי בן יהודה וחמשת בניו, שכינה אותם "חמשה ארזים": רבי ישמעאל, רבי אלעזר, רבי חלפתא, רבי אבטילס ורבי מנחם. בנו רבי ישמעאל המשיך את דרכו. לאחר פטירתו נאמר: "משמת רבי יוסי פסקה הבינה". נפטר בציפורי, ולפי המסורת נקבר בכפר חנניה שבגליל, שם תיאר את קברו נוסע כבר במאה השתים עשרה.