רבי יהודה - בן בבא

תולדות חייו

רבי יהודה בן בבא היה תנא מהדור השלישי, ופעל בתחילת המאה השנייה לספירה, בתקופת מרד בר כוכבא והגזירות שבאו אחריו. היה חברו הקרוב של רבי עקיבא, ובין חבריו נמנה גם שמעון התימני. כשנהרג רבי עקיבא בידי הרומאים, גזר רבי יהודה בן בבא שלא להשתמש בבשמים לאות אבל. התלמוד מתאר אותו כחסיד, ונאמר שבכל מקום שנאמר "מעשה בחסיד אחד" הכוונה לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה בר אילעאי. עוד מסופר שכל מעשיו היו לשם שמים, ולא נמצא בו אלא שתה חלב עזים חם כתרופה למחלה בגרונו, דבר שהיה מותר משום פיקוח נפש. בשמו נמסרות כמה עדויות במסכת עדויות על הלכות שקיבל מרבותיו. התלמוד מזכיר גם תקנות שתיקן לדורו, ובמשנה ובברייתות מובאות דעותיו בהלכות עירובין, למשל לגבי בורות הרבים ושיעור שבעים אמה בקרפף. בעניין הווידוי חלק על רבי עקיבא: לדעתו השב בתשובה צריך לפרט את חטאו, ואילו לדעת רבי עקיבא "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". בימי אדריאנוס גזרו הרומאים על הסמיכה, וקבעו שכל הסומך וכל הנסמך ייהרג, והעיר שבה נעשתה הסמיכה תיחרב. כדי להבטיח את המשך שלשלת הסמיכה, יצא רבי יהודה בן בבא לעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר במקום שאינו שייך לתחומו של יישוב מסוים, כדי שלא ייענש שום יישוב בגללו. שם סמך חמישה זקנים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ולפי רב אויא אף את רבי נחמיה. החכמים שסמך הם שהנהיגו את הדור אחריו ובנו מחדש את עולם התורה לאחר המרד. לפי התלמוד, כשנודע לרומאים על הסמיכה הם תפסו אותו והרגו אותו. הוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות. לפי מדרש "אלה אזכרה", הוצא להורג בערב שבת. הוא ביקש לקדש את השבת לפני מותו, ונהרג באמצע הקידוש, כשהגיע למילה "אלקים". מסורות קדומות מציינות את קברו בשפרעם שבגליל התחתון. בשנת ה'תשמ"ז (1987) הכריז הרב ברוך אבוחצירא על מערת קבורה בקצה שפרעם כמקום קבורתו, ומאז המקום הוא אתר עלייה לרגל. מחלף סומך הסמוך נקרא על שם הסמיכה שערך באזור.