רבי יהושע משה זי"ע - מבגדד

תולדות חייו

רבי יהושע משה יחזקאל נולד בט' בטבת ה'תר"ן (1890) בבגדד, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית. אביו, רבי משה בן יחזקאל, היה מתלמידיו המקורבים של רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי", ואמו הייתה צלחה. את לימודיו התחיל אצל רבי ראובן יוסף בלבול, ואחר כך למד במדרש תלמוד תורה אצל רבי מנשה שהרבני ובמדרש בית זלכה. היה תלמידם של רבי יהודה פתיה ורבי שמעון אגסי. בצעירותו כינה אותו רבי צדקה חוצין "קץ הימין", ראשי תיבות של שמו. נשא את טובה, בתו של רבי ששון משה דנגור. בשנת ה'תרע"ב (1912), בגיל 22, הוסמך לרבנות על ידי רבי אברהם הלל ובית דינו. הוא קיבל גם קבלת שחיטה מרבי אליהו כנו, השוחט הראשי של בגדד. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ברח לבצרה כדי שלא יגויס לצבא, ושימש שם דיין. בשנת ה'תר"ף (1920) חזר לבגדד, ושם היה סופר בית הדין ושוחט. בשנת ה'תר"ץ (1930) התמנה לדיין והצטרף למועצה הרוחנית של קהילת בגדד, יחד עם רבי רפאל יצחק חיים. בשנת ה'תש"ז (1947) התמנה לאב"ד בגדד, והיה האחרון שכיהן בתפקיד זה. נודע גם כמוהל מומחה, ורוב התינוקות היהודים בבגדד נימולו בידיו. בי"ב באייר ה'תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל במבצע עזרא ונחמיה והשתקע בגבעת שאול שבירושלים. כעבור כשנה התמנה לרבה של גבעתיים, ושימש בתפקיד עד פטירתו. בגבעתיים ייסד את בית הכנסת הספרדי "בית אל" ואת בתי המדרש "אמת ליעקב ותתפלל חנה" ו"פני יהושע". היה גם סגן יושב ראש מועצת הרבנים של עולי עיראק בישראל, ובשנות החמישים הוצב ברשימות מועמדים לכנסת. חיבר שני ספרים. "קץ הימין" (ירושלים, ה'תשכ"ז, 1967) הוא אנציקלופדיה של חכמי בבל לפי סדר האלף-בית, ועוסק בעיקר בחכמי הדורות האחרונים. "אזני יהושע" (ירושלים, ה'תשל"ב, 1972) מכיל פסקי שו"ת מסודרים לפי נושאים, חידושים על התלמוד ועל "זבחי צדק" לרבי צדקה חוצין, וכן דברים על המקרא ורמזים. נפטר בכ"ט בכסלו ה'תשל"ט (1978) בגבעתיים, בן 88, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.