י

רבי יהושע שרבאני זי"ע - שהרבני

שרבני

אחרוני זמננומקובלים

נולדבגדאד

נפטריא בטבת ה'תשל"ג, 16/12/1972 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים

רב שכונת בקעה בירושלים ונשיא ישיבת המקובלים "עוז והדר" בפורת יוסף, מתלמידי הבן איש חי.

קשרים

אביו
רבי יצחק שהרבני
אמו
עזיזה שהרבני
בני/בנות זוג
מסעודהצ'חלהכתון
ילדיו
רבי דוד שרבנירבי יצחק שרבנירבי שאול שרבנירבי יוסף חיים שרבנירבי שלמה שרבני

מקומות בהם פעל

  • בגדאדלמד אצל הבן איש חי (עד 1896)
  • ירושליםרב שכונת בקעה וראש ישיבת מקובלים (1896–1972)
  • חברוןהנהיג את הקהילה הספרדית (מ-1929)

תמצית ביוגרפית

נולד בבגדאד (עיראק) לאביו רבי יצחק שהרבני ולאמו עזיזה. למד בישיבתו של רבי אלישע דנגור ובמדרש בית זלכה, ואחר כך אצל רבי שמעון אגסי ורבי יוסף חיים בעל "בן איש חי", שהיה מקורב אליו במיוחד. בסביבות ה'תרנ"ו (1896) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים, ונמנה עם מייסדי ישיבת "שושנים לדוד" בשכונת הבוכרים. לאחר מאורעות ה'תרפ"ט (1929) הנהיג במשך כמה שנים את הקהילה הספרדית בחברון, ולימים כיהן כרב שכונת בקעה בירושלים. בשנת ה'תשט"ו (1955) עמד בראש ישיבת המקובלים "עוז והדר" שהוקמה בישיבת פורת יוסף. חיבר שיטה על מסכת ביצה וחיבור על פסקי הרא"ש, ושניהם אבדו. נפטר בי"א בטבת ה'תשל"ג (1972) בירושלים ונקבר בהר הזיתים.

תולדות חייו

רבי יהושע שרבני (נכתב גם שהרבני ושרבאני) נולד בבגדאד לרבי יצחק ולעזיזה שהרבני. שנת לידתו אינה ידועה בוודאות: יש מקורות שלפיהם נולד בשנים ה'תרי"ו-ה'תרכ"ג (1856-1863), ולפי אחרים נולד בה'תרל"ט (1879). בצעירותו למד במדרש תלמוד תורה ובמדרש בית זלכה בבגדאד, ובישיבתו של רבי אלישע דנגור. אחר כך למד אצל רבי שמעון אגסי ואצל רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי", שקירבו במיוחד ומינה אותו למלמד של נכדו רבי דוד חיים. בסביבות שנת ה'תרנ"ו (1896) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא נמנה עם מייסדי בית המדרש והישיבה "שושנים לדוד" בשכונת הבוכרים, ששימשה מרכז ליוצאי בגדאד בעיר, ועמד בראש קהילת יוצאי בבל בשכונות הבוכרים ובקעה. בירושלים למד קבלה לצד רבי סלמאן אליהו, וסייע בהוצאת ספרו "כרם שלמה". כמו כן למד בחברותא עם רבי יעקב חיים סופר בעל "כף החיים", ולפי המסופר הוא שיעץ לו להדפיס את המהדורה הראשונה של ספרו יחד עם לשון השולחן ערוך. לאחר מאורעות ה'תרפ"ט (1929) עבר לחברון והנהיג במשך כמה שנים את הקהילה הספרדית שם. בשובו לירושלים כיהן כרב שכונת בקעה, ומשנת ה'תש"ב (1942) מסר מדי יום שיעור בגמרא לכעשרים תלמידים בישיבת "שושנים לדוד". בשנת ה'תשט"ו (1955), עם הקמת ישיבת המקובלים "עוז והדר" בתוך ישיבת פורת יוסף, נתמנה לנשיאה. חיבר שיטה על מסכת ביצה וחיבור על פסקי הרא"ש, אך שני החיבורים אבדו. נשא לאישה את מסעודה, ולאחר פטירתה את צ'חלה ואת כתון, ומכל אחת מהן נולדו לו ילדים. מבניו: רבי דוד שרבני, רבה הראשי של הקהילה הספרדית בקולומביה; רבי יצחק, דיין; רבי שאול, דיין בירושלים ובפתח תקווה; רבי יוסף חיים שרבני, מייסד ישיבת המקובלים "אמת ושלום"; ורבי שלמה, מלמד בישיבת פורת יוסף. מנכדיו רבי יהודה מועלם ורבי ראובן שרבני. נפטר בירושלים בי"א בטבת ה'תשל"ג (1972), לפי המקורות בגיל מופלג, ונקבר בהר הזיתים. על שמו נקרא רחוב בשכונת רמת שלמה בירושלים.

קישורים חיצוניים