יהושע אבן שועיב

תמצית ביוגרפית

מחכמי ספרד במחצית הראשונה של המאה ה-14, שפעל בממלכת נבארה ככל הנראה בעיר טודלה. היה תלמידו של הרשב"א, ונמנה עם חבורת תלמידיו שעסקו גם בקבלה. מתלמידיו: רבי מנחם בן זרח בעל "צדה לדרך", ורבי יוסף בן שלום אשכנזי. נודע בעיקר כדרשן. דרשותיו על פרשות השבוע נאמרו כנראה לפני הקהל בבית הכנסת בשבתות, והן משלבות מוסר, הלכות מתוך הפרשה ורעיונות בקבלה. נאספו בספר "דרשות על התורה", שנדפס לראשונה בקושטא בשנת ה'רפ"ג (1523), ואחר כך בקרקוב. מיוחס לו גם ביאור לסודות הרמב"ן בפירושו לתורה, שנדפס בשם רבי מאיר אבן סהולה, וחוקרים קבעו שהוא מתורתו. נפטר בסביבות שנת ה'ק' (1340).