י

רבי יהושע רוקח זי"ע

אחרוניםחסידים

נולדה'תקפ"ה·בעלז

נפטרכג בשבט ה'תרנ"ד, 30/01/1894 למניינם

נטמןבית העלמין, בעלז

האדמו"ר השני בשושלת בעלז, מייסד תנועת "מחזיקי הדת" וממנהיגי היהדות החרדית בגליציה.

קשרים

אביו
רבי שלום
אמו
הרבנית מלכה
בני/בנות זוג
רבקה מרים, בת רבי שמואל אשכנזישרה מירל
ילדיו
רבי ישכר דב רוקחרבי שמואל רוקח מסקאהלרבי נפתלי רוקח מנאווריהרבי אריה לייבוש רוקח ממאגרוברבי שמעון יצחק מאיר רוקחרבי יששכר דוב רוקח זי"ע - מהרי"ד

מקומות בהם פעל

  • בעלזרב העיר ואדמו"ר בעלז (1855–1894)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תקפ"ה (1825) בבעלז (אוקראינה), בנם של רבי שלום רוקח (השר שלום), מייסד שושלת בעלז, ושל הרבנית מלכה. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרט"ו (1855) הוכתר, אף שהיה מצעירי הבנים, לרב העיירה בעלז ולאדמו"ר, ועמד בראש החסידות כארבעים שנה. בשנת ה'תרל"א (1871) ייסד את תנועת "מחזיקי הדת", התנועה הפוליטית החרדית הראשונה, ואת עיתונה "קול מחזיקי הדת", ונאבק בתנועת הרפורמה ובהשכלה. בימיו הייתה בעלז לחסידות הגדולה בגליציה. מדברי תורתו נדפסו לאחר פטירתו בספרים "לקט אמרי קודש" ואחרים. בחורף ה'תרנ"ד (1894) עבר ניתוח בווינה, ונפטר בכ"ג בשבט בדרכו חזרה לבעלז. נקבר בבית העלמין בבעלז, ליד קבר אביו.

תולדות חייו

רבי יהושע רוקח נולד בשנת ה'תקפ"ה (1825) בעיירה בעלז שבגליציה המזרחית. הוא היה מבניהם הצעירים של רבי שלום רוקח, המכונה "השר שלום", מייסד שושלת חסידות בעלז, ושל רעייתו הרבנית מלכה. אשתו הראשונה הייתה רבקה מרים, בת רבי שמואל אשכנזי, ולאחר פטירתה נשא את שרה מירל, בת אחותה. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרט"ו (1855) הוכתר לרב העיירה בעלז ולאדמו"ר, אף שהיה מצעירי הבנים. במשך כארבעים שנה עמד בראש החסידות. בדורו נודע כתלמיד חכם חריף ושנון, ובעל כושר מנהיגות. היה פעיל מאוד בענייני הכלל, ובסוף ימיו הייתה בעלז לחסידות הגדולה בגליציה. לאחר פטירת רבי חיים הלברשטאם מצאנז (בעל "דברי חיים") נחשב לגדול מנהיגי יהדות גליציה. במרכז פעילותו הציבורית עמד המאבק בתנועת הרפורמה ובתנועת ההשכלה, שהתפשטו בגליציה בימיו. בכ"ג בשבט ה'תרל"א (1871) ייסד את תנועת "מחזיקי הדת", שנחשבת לתנועה הפוליטית החרדית הראשונה, וייסד גם את עיתונה "קול מחזיקי הדת". התנועה איחדה את שומרי התורה בגליציה ובחלקים מהונגריה, ונציגיה התמודדו בבחירות לפרלמנט האוסטרי ונבחרו אליו. עם זאת, נהג לקרב כל יהודי, ונודעה אמרתו שיש ללמד זכות על יהודי שמעשיו תמוהים, כשם שמיישבים את דברי הרמב"ם. הוא לא חיבר ספרים בעצמו. מדברי תורתו קובצו ונדפסו לאחר פטירתו בכמה ספרים, ובהם "מהר"י" בעריכת ישראל קלפהולץ, "לקט אמרי קודש" בשישה כרכים בעריכת אהרן רינגל, "ביאורי החסידות" ו"הבינה והברכה". כמו כן נדפסו יותר מעשרים הספדים שנשאו עליו גדולי דורו. מנישואיו הראשונים נולדו לו חמישה בנים: רבי שמואל מסקאהל, רבי ישכר דב, שירש את מקומו באדמו"רות בעלז, רבי נפתלי מנאווריה, רבי אריה לייבוש ממאגרוב ורבי שמעון יצחק מאיר. כן נולדו לו בנות. בחורף ה'תרנ"ד (1894) עבר ניתוח מסובך בווינה ונחלש מאוד. בכ"ג בשבט ה'תרנ"ד נפטר ברכבת, בדרכו חזרה לבעלז, וחסידיו שמרו את דבר פטירתו בסוד עד שהביאוהו לעיירה. בלווייתו בבעלז השתתפו, לפי עיתוני התקופה, כעשרים אלף איש. הוא נקבר בבית העלמין בבעלז, ליד קבר אביו.

קישורים חיצוניים