רבי יהושע - בן חנניה

תולדות חייו

רבי יהושע בן חנניה היה מבני שבט לוי. בימי הבית השני שימש בין המשוררים בבית המקדש, ויש אומרים שהיה מן השוערים. מסופר שאמו הייתה מוליכה את עריסתו לבית המדרש כדי שאוזניו יתרגלו לדברי תורה. לפי הגרסה המקובלת בתלמוד הבבלי נשא לאישה בת כהן. למד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, ונמנה עם חמשת תלמידיו המובהקים. בשעת המצור על ירושלים סייע לרבו לצאת מן העיר הנצורה כדי לבוא בדברים עם הרומאים. לאחר החורבן עמד בראש בית מדרש בפקיעין שבגליל. נודע במתינותו, והורה לציבור שלא להפריז באבלות על חורבן המקדש באופן שאין הציבור יכול לעמוד בו. בהלכה היה בר-פלוגתא של רבי אליעזר בן הורקנוס, ובדרך כלל נקט בשיטת בית הלל. שימש אב בית דין ביבנה בימי רבן גמליאל, ונחלק עמו בשלושה עניינים מרכזיים: קביעת החודש, דין בכורות, והשאלה אם תפילת ערבית רשות או חובה. בסופו של דבר קיבל את סמכות הנשיא, ובאו לידי פיוס. בין בני דורו היו רבי אלעזר בן עזריה ורבי יוחנן בן נורי, והוא היה לחכם המשפיע ביותר בדורו. נודע כגדול המתווכחים בדורו עם חכמי אומות העולם, ושיחותיו עם הקיסר אדריאנוס נזכרות במקורות חז"ל. אף שהיה ממנהיגי החכמים, התפרנס בדוחק ממלאכת הפחמים. מסופר עליו שפדה מן השבי ברומי את הנער ישמעאל בן אלישע, שהיה לימים רבי ישמעאל. בפרקי אבות מובא מאמרו: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם". בין תלמידיו היו רבי עקיבא, רבי ישמעאל, רבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא. גם בן אחיו, רבי חנניה, למד אצלו. אין זיהוי ודאי למקום קבורתו. רבי חיים ויטאל הביא בשם רבו האר"י שקברו בבית העלמין העתיק בצפת. מסורת מן המאה ה-19 מקמת את קברו בפקיעין, ובמאה ה-20 הוצב לו ציון בטבריה, כנראה בלא מקור קדום.