רבי קלונימוס קלמיש קלמיש שפירא הי"ד - האדמו"ר מפיאסצנה

תולדות חייו

רבי קלונימוס קלמיש שפירא נולד בי"ד בתמוז ה'תרמ"ט (1889) בגרודזיסק מזובייצקי שבפולין, לאביו רבי אלימלך שפירא, האדמו"ר מגרודזיסק, ולאמו חנה ברכה. משפחתו נמנתה על שושלות החסידות בפולין. בגיל שלוש התייתם מאביו, וגדל תחילה אצל סבו מצד אמו, ואחר כך בבית רבי ירחמיאל משה הופשטיין, האדמו"ר מקוז'ניץ. אחיו הצעיר היה רבי ישעיהו שפירא. בשנת ה'תרס"ה (1905), בגיל שש עשרה, נשא לאישה את חיה רחל, בתו של רבי ירחמיאל משה. מחמיו קיבל את דרכה החסידית של קוז'ניץ, ובתורתו ניכרות גם השפעות מחסידות קרלין ומחסידות חב"ד. לאחר פטירת חמיו, בשנת ה'תרס"ט (1909), החל לכהן כאדמו"ר בעיירה פיאסצנה הסמוכה לוורשה, ובשנת ה'תרע"ג (1913) נתמנה גם לרב העיר. עיקר עניינו היה חינוך הנוער ובניית עולמם הרוחני של הצעירים. בשנת ה'תרפ"ג (1923) ייסד בוורשה את ישיבת "דעת משה", שהייתה מן הישיבות החסידיות הגדולות בעיר, ועמד בראשה. בספרו "חובת התלמידים" פרש את משנתו החינוכית, ובה הדגיש את העיקרון שהתלמיד הוא המחנך של עצמו, וכי יש לעורר בו את הכרת ערכו ואת כוחותיו הפנימיים. משנתו נמשכה בספרים "הכשרת האברכים", "בני מחשבה טובה" ו"דרך המלך", וחיבורים נוספים, כגון "מבוא השערים", נדפסו מאוחר יותר. בימי ההפצצה הגרמנית על ורשה בשנת ה'ת"ש (1939) נפצע בנו יחידו, רבי אלימלך בן ציון, ונפטר מפצעיו; באותם ימים נספו גם בני משפחה נוספים. בגטו ורשה המשיך לדרוש לפני חסידיו בשבתות ובמועדים, לחזק את רוחם ולשמור על חיי תורה ומצוות בתנאי הגטו. דרשותיו מאותן שנים, שנטמנו בגטו ונמצאו לאחר המלחמה, נדפסו בספר "אש קודש", המשמש עד היום מקור מרכזי להגות התורנית בימי השואה. לפי המסופר, דחה הצעות להימלט מן הגטו ולא רצה לנטוש את בני קהילתו. לאחר דיכוי מרד גטו ורשה בשנת ה'תש"ג (1943) נשלח למחנה טרווניקי שליד לובלין, ושם נרצח בחשון ה'תש"ד (נובמבר 1943). בתו רחל יהודית נרצחה גם היא בשואה עם בעלה. חסידות פיאסצנה לא המשיכה להתקיים כקהילה, אך ספריו נדפסים ונלמדים בהרחבה, ותלמידיו שניצלו הקימו בית כנסת על שמו בקריית אתא.