
רבי יהודה - נשיאה
רבי יהודה השני · רבי יודן נשייא
נשיא הסנהדרין בציפורי, דור תשיעי להלל הזקן ונכדו של רבי יהודה הנשיא.
קשרים
- ילדיו
- רבן גמליאל הרביעי
- רבותיו
- רבן גמליאל ברבירבי חייא
- תלמידיו
- ריש לקישרבי יהושע בן לוירבי שמלאי
מקומות בהם פעל
- ציפורינשיא הסנהדרין
תמצית ביוגרפית
בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי ונכדו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. למד גם אצל רבי חייא. היה מאמוראי ארץ ישראל הראשונים, ואחרי אביו כיהן כנשיא הסנהדרין בציפורי, לפי ההערכה כשלושים שנה, בערך בשנים 240-270. בית דינו התיר את שמן הגויים, שנאסר מימי דניאל, מפני שרוב הציבור לא יכול היה לעמוד בגזירה. בית דינו גם התקין שגט על תנאי חל למפרע כשהבעל מת לפני שהתקיים התנאי. בין תלמידיו היו ריש לקיש ורבי יהושע בן לוי, ורבי שמלאי שימש אותו. נודע בענוותנותו ובהערכתו ללימוד תינוקות של בית רבן. אחריו כיהן בנשיאות בנו, רבן גמליאל הרביעי. לפי מסורת עממית נקבר ביבנית שבגליל העליון.
תולדות חייו
רבי יהודה נשיאה, המכונה במחקר רבי יהודה השני או רבי יהודה נשיאה הראשון, היה בנו של רבן גמליאל ברבי ונכדו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. הכינוי "נשיאה" הוא הצורה הארמית של "הנשיא", והוא בא להבדילו מסבו. בתלמוד הירושלמי הוא נקרא "רבי יודן נשייא", ובמשנה ובברייתא מכונה לעיתים "רבי". מסוף תקופת התנאים נכנסו לספרות התלמודית גם דבריו של נכדו, רבי יהודה נשיאה השני, ובשל השם המשותף הם מתבלבלים לעיתים קרובות. הוא למד תורה מאביו ומרבי חייא, והיה קרוב לרבי אושעיא רבה. הוא נמנה עם מאמוראי ארץ ישראל הראשונים, אבל המקורות חלוקים אם השתייך לדור הראשון או לדור השני. אחרי פטירת אביו עמד בראש הסנהדרין, שישבה אז בציפורי, ולפי ההערכה כיהן בנשיאות כשלושים שנה, בערך בשנים 240-270. בימיו התקבלו כמה תקנות חשובות. בית דינו התיר את שמן הגויים, שנאסר בימי דניאל והאיסור הורחב בימי הלל ושמאי. הנימוק היה שהגזירה לא פשטה בכל ישראל ורוב הציבור לא יכול היה לעמוד בה. בתלמוד מכונה בית דינו על שם תקנה זו "בי דינא דשרו משחא". בית דינו גם התקין שגט שניתן על תנאי, כגון "אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש", חל למפרע כשהבעל מת בתוך הזמן, והאישה פטורה מייבום ומחליצה. בתקנה זו נסמך על שיטת רבי יוסי. כשביקש ממנו רבי שמלאי להתיר גם את פת הגויים, סירב, כדי שבית דינו לא ייקרא "בי דינא שריא". בין תלמידיו היו ריש לקיש, רבי יהושע בן לוי ואבא בר אבא, אביו של שמואל, ששלח אליו שאלה הלכתית. רבי שמלאי שימש אותו, והוא התארח פעמים רבות אצל רבי זכאי דכבול. הוא נודע בענוותנותו ובפשטותו. מסופר שגזר תענית בשעת בצורת, וכשהגשמים בוששו להגיע הצטער על שפלות הדור, ואז ירדו גשמים. הוא העריך מאוד את לימוד תינוקות של בית רבן, ובשמו נמסר שאין מבטלים אותו אפילו לבניין בית המקדש. אחרי פטירתו עבר כס הנשיאות לבנו, רבן גמליאל הרביעי. התלמוד הירושלמי מספר שבשעת הלוויתו הונח ארונו בבית הכנסת של פליטי גופנא בציפורי. לפי מסורת עממית שתועדה לראשונה בסוף המאה הארבע עשרה, קברו נמצא ביבנית שבהר כנען, בגליל העליון. לפי מסורת אחרת הוא נקבר בציפורי.