רבי חיים בנבנישתי זי"ע - בעל כנסת הגדולה

תולדות חייו

רבי חיים בנבנישתי נולד בשנת ה'שס"ג (1603) בקושטא, בירת האימפריה העות'מאנית, למשפחת בנבנישתי, משפחה מיוחסת של חכמים. אביו היה רבי ישראל, בנו של רבי משה בנבנישתי, ואחיו הבכור היה רבי יהושע רפאל בנבנישתי, מחבר "שיורי יהושע". בילדותו למד אצל סבו רבי משה. בצעירותו למד אצל רבי יוסף מטראני (מהרי"ט), רבה הראשי של טורקיה, שהיה רבו המובהק. מהרי"ט עודד אותו לכתוב פירוש על ספר מצוות גדול ואף דאג לשדכו עם בת עשירים. רבותיו האחרים היו רבי יוסף סמיגה ורבי צמח נרבוני. לפי החכם היומי, כבר בשנת ה'שפ"ד (1624), בהיותו כבן עשרים ואחת, נבחר לחבר במועצת חכמי קושטא, והורה בה בענייני איסור והיתר. בשנת ה'ת"ג (1643) החל לכהן ברבנות בעיירה טירה, הסמוכה לאיזמיר. משם עבר לאיזמיר, ושם היה דיין וראש ישיבה. לאחר פטירת רבי יוסף אישקפה מונה לפוסק לענייני איסור והיתר בעיר, ואילו בענייני ממונות פסק רבי אהרן לאפאפא. בשנות ה'תכ"ה-ה'תכ"ו (1665-1666), כשחזר שבתי צבי לאיזמיר, היה בתחילה מראשי המתנגדים לו. לאחר מכן נמשך אחריו לתקופה של כתשעה חודשים, ובתקופה זו מונה לרב יחיד בעיר. לאחר המרת דתו של שבתי צבי עמד בראש הרבנים שנאבקו בשבתאים. מעמדו התורני לא נפגע מכך, והוא נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. חיבורו הגדול "כנסת הגדולה" מפרש את הטור והבית יוסף ומקבץ פסקי פוסקים שבאו אחריהם בשאלות רבות. החיבור, יחד עם השלמתו "שיורי כנסת הגדולה", נעשה מיסודות ספרות הפסיקה, ועל שמו נקרא "בעל כנסת הגדולה". חיבוריו האחרים הם שו"ת "בעי חיי", "דינא דחיי" על ספר מצוות גדול לרבי משה מקוצי, "פסח מעובין" על הלכות פסח וההגדה, ו"חמרא וחיי" על מסכת סנהדרין. נפטר באיזמיר בחודש אלול ה'תל"ג (1673), והוא כבן שבעים, ונקבר בה.