רבי חיים אבולעפיא

תולדות חייו

רבי חיים אבולעפיה נולד בשנת ה'ת"כ (1660) בחברון, למשפחה ספרדית רבנית שמוצאה ממגורשי קסטיליה. אבי המשפחה בארץ ישראל, רבי חיים אבולעפיה הראשון, שימש דיין בצפת ולאחר מכן השתקע בירושלים, וסבו, שנקרא גם הוא חיים, היה רבה של טבריה לפני חורבנה. בצעירותו למד בירושלים בישיבת "בית יעקב", שבראשה עמד אז רבי משה גלנטי. למד גם אצל רבי שלמה אלגאזי ואצל רבי אברהם אמיגו, ובחברותא עם רבי חזקיה די סילוה בעל "פרי חדש". בשנת ה'תנ"ט (1699) יצא לתורכיה. לפי ויקיפדיה יצא אז כשד"ר מטעם יהודי חברון. באיזמיר הוסמך לרבנות, ולאחר כשש שנים בתורכיה חזר לארץ ישראל, השתקע בצפת וכיהן כרבה של העיר. בשנת ה'תפ"א (1721) נענה לבקשת קהילת איזמיר וחזר לכהן בה כרב, וכיהן שם עד שנת ה'ת"ק (1740). בשנים אלה נדפסו שם רוב ספריו. בשנת ה'תצ"ח (1738) הזמין אותו דאהר אל-עומר, שליט הגליל, לחדש את היישוב היהודי בטבריה, שהיה אז חרב כמעט כולו. בשנת ה'ת"ק (1740) עלה לטבריה עם קבוצה מבני קהילתו והתיישב בה. הוא בנה בעיר את בית הכנסת "עץ החיים", ולצדו בית מרחץ, חנויות ליום השוק ובית בד לשמן שומשום, והניח את היסודות לקהילה היהודית המחודשת בעיר. בכך נחשב למחדש היישוב היהודי בטבריה. חיבוריו עוסקים בעיקר בדרוש ובאגדה: "עץ החיים" ו"יוסף לקח" על התורה, "מקראי קודש" על הפסח והמועדים, "ישרש יעקב" ו"שבות יעקב" על אגדות התלמוד שבעין יעקב, ו"חנן אלהים". מתלמידיו היה רבי חיים מודעי, שנמנה עם גדולי המשיבים בדורו. לקראת סוף ימיו קראה הקהילה לבנו רבי יצחק לעמוד בראשה. היו לו בנים נוספים, רבי יעקב, רבי יששכר ויחזקאל, וארבע בנות, ובניו המשיכו להנהיג את יהודי טבריה אחריו. נפטר בטבריה בניסן ה'תק"ד (1744), ונקבר בבית העלמין הישן שבדרום העיר.