רבי מאיר בר ברוך זי"ע - מהר"ם מרוטנבורג

תולדות חייו

רבי מאיר בן ברוך נולד בשנת ד'תתק"פ (1220) בקירוב בוורמס (גרמניה), אחת מקהילות שו"ם, הקהילות העתיקות שעל נהר הריין. אביו, רבי ברוך בן רבי מאיר, היה מחכמי בית המדרש בעיר, ונפטר כנראה בשנת ה'מ"א (1281). בצעירותו למד בווירצבורג אצל רבי יצחק בן משה מווינה בעל "אור זרוע", אצל רבי שמואל בן מנחם מווירצבורג ואצל רבי יהודה הכהן. משם יצא לצרפת ולמד בישיבות בעלי התוספות אצל רבי יחיאל מפריז, רבי שמואל מפלייזא, רבי עזרא הנביא ורבי שמואל מאיברא. בהיותו בצרפת היה עד לשריפת התלמוד בפריז, וחיבר על כך את הקינה "שאלי שרופה באש", הנאמרת בתשעה באב. כשחזר לגרמניה שימש ברבנות בקהילות אחדות, ובהן קונסטנץ, אוגסבורג, וירצבורג, נירנברג ומגנצא. שמו נקשר בעיקר בעיר רוטנבורג על הטאובר, שבה הקים ישיבה גדולה. שאלות נשלחו אליו מכל קהילות אשכנז, והוא נחשב לסמכות ההלכתית והרבנית העליונה בדורו. מורשתו העיקרית היא תשובותיו, שנאספו בכמה קבצים של שו"ת מהר"ם מרוטנבורג. הן מקור חשוב להלכה ולהכרת חיי קהילות אשכנז בתקופתו, והשפיעו הרבה על פוסקי אשכנז שאחריו. הוא חיבר גם תוספות למסכת יומא, שנדפסו בתלמוד, ופירוש למשנה לסדר טהרות, שנכתב בחלקו בזמן מאסרו. רוב חידושיו על התלמוד אבדו. חיבר גם פיוטים וקינות. מתלמידיו נודעו הרא"ש, רבי מרדכי בן הלל בעל "המרדכי", רבי יצחק מדורא, רבי שמשון בן צדוק בעל "תשב"ץ", רבי מאיר הכהן בעל "הגהות מימוניות", רבינו דן אשכנזי ורבי משה פרנס. דרך תלמידיו, ובמיוחד הרא"ש שעבר לספרד, הגיעה תורתו גם לקהילות ספרד. בד' תמוז ה'מ"ו (1286) נתפס בדרכו לארץ ישראל, לאחר שמומר הלשין עליו, ונכלא בפקודת הקיסר רודולף הראשון לבית הבסבורג במבצר אנזיסהיים שבאלזס. הקיסר דרש כופר של עשרים אלף מארק. לפי המסורת לא הסכים מהר"ם שהקהילות ישלמו את הכופר, כדי שלא לעודד סחיטה של רבנים בידי השלטונות. גם בכלא המשיך ללמד ולהשיב לשואליו. נפטר בכלא בי"ט אייר ה'נ"ג (1293). השלטונות לא שחררו את גופתו עד שנת ה'ס"ז (1307), אז פדה אותה אלכסנדר זיסקינד ווימפן מפרנקפורט, שהקדיש לכך את רוב רכושו. מהר"ם נקבר בבית העלמין היהודי העתיק בוורמס, וווימפן נקבר לצידו.