רבי זאב - אור המאיר

תולדות חייו

רבי זאב וולף מז'יטומיר היה מצאצאי רבי שאול וואל, ושם אמו יהודית. אשתו הראשונה הייתה אטיא אסתר. לאחר פטירתה נשא את טויבא, בתו של רבי צבי הירש מרגליות, רב מזריטש, ואלמנתו של רבי יצחק אייזיק כ"ץ בעל "ברית כהונת עולם", ונולדו להם שלושה בנים. בצעירותו עסק במסחר ביין. הוא התקרב לחסידות והיה מגדולי תלמידיו של רבי דב בער, המגיד ממזריטש. הוא היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, לרבי יחיאל מיכל מזלוצ'וב ולצדיקים נוספים בדורו. בהמשך כיהן כמגיד מישרים בז'יטומיר, הפיץ בה את תורת החסידות וייסד בה בית מדרש חסידי. הוא נמנה עם מנהיגי הדור השלישי של תנועת החסידות. מתלמידיו היו רבי אליעזר מז'יטומיר ורבי מאיר מקורוסטישוב בעל "מאיר עיני חכמים". תורותיו נכתבו בידי תלמידו רבי אליעזר ונדפסו בספר "אור המאיר" (קוריץ, ה'תקנ"ח (1798)), בהסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב ואחרים. הספר נחשב מספרי היסוד של מחשבת החסידות. בדרשותיו הטיף לפשטות ולהסתפקות במועט, יצא נגד רדיפת המותרות והזהיר מהגזמה בתנועות חיצוניות בתפילה. מצאצאיו היו בנו רבי ישראל דב בער, חתנו של רבי חיים מקרסנה, שמילא את מקומו בז'יטומיר, ורבי פנחס מקאליק. בסוף ימיו ישב באיווניץ הסמוכה לז'יטומיר, ושם נפטר ונקבר. לפי ויקיפדיה נפטר ביום יד באדר ה'תקנ"ח (1798). לפי מבוא מהדורת "אור המאיר" נפטר ביום ה בסיון ה'תקנ"ז (1797), ולפי האנציקלופדיה העברית בשנת ה'ת"ק (1800).