רבי הלל ליכטנשטיין זי"ע - מקאלמיי

תולדות חייו

רבי הלל ליכטנשטיין נולד בי"א בכסליו ה'תקע"ה (1814) בעיר וועטש שבהונגריה (היום סלובקיה). אביו היה רבי ברוך בנדיקט ליכטנשטיין, שכיהן לימים כאב"ד בפרשבורג, ואמו הייתה ליבה. בנעוריו למד בפרשבורג, ובמשך חמש שנים היה תלמידו של רבי משה סופר (החת"ם סופר), שהשפיע על דרכו לאורך כל חייו. בשנת ה'תקצ"ז (1837) נשא את רייזל, בתו של הנגיד דוד בן קלונימוס קאליש מגלנטה. הוא השתקע בגלנטה והקים בה ישיבה, שלמדו בה כשלושים תלמידים, ועמד בראשה כשלוש עשרה שנים. בשנת ה'תר"י (1850) מונה לאב"ד מרגרטן והגליל. שנה לאחר מכן נבחר לרב בקלויזנבורג, אך נאלץ לעזוב את העיר כעבור זמן קצר בעקבות מחלוקת עם רבי אברהם פרידמן, שמונה לרב הראשי של טרנסילבניה. בשנת ה'תרי"ט (1859) חזר לכהן ברבנות מרגרטן, ובשנת ה'תרכ"ב (1862) מסר את משרתו לחתנו, רבי יהושע אהרן צבי וינברגר. אחר כך כיהן ברבנות סיקסו. בשנת ה'תרכ"ח (1868) התמנה לרב בקולומיאה שבגליציה, וכיהן בה עד פטירתו. על שמה נקרא "רבי הלל מקאלמיי". אף שגדל בבית מדרשו של החת"ם סופר, התקרב לחסידות והיה מקורב לרבי חיים הלברשטאם מצאנז (בעל "דברי חיים"). בשנת ה'תרמ"ג (1883) יזם כינוס רבנים בלבוב, ובו נוסדה חברת "מחזיקי הדת". היה מראשי הקנאים בהונגריה בדורו. התנגד בתוקף לכל שינוי במנהגים ובסדרי בית הכנסת, ובשנת ה'תרכ"ה (1865) היה ממארגני אספת הרבנים שיצאה נגד הקמת בית המדרש לרבנים בבודפשט. כמו כן התנגד לקונגרס יהודי הונגריה בשנים ה'תרכ"ט-ה'תר"ל (1868-1869). דקדק במצוות יתרה ואף החזיק בביתו חמור ושה כדי לקיים את מצוות פטר חמור. חיבוריו נכתבו בעברית וביידיש, ורובם עוסקים בחיזוק הדת ובמאבק בתנועות החדשות: "משכיל אל דל", שעל שמו כונה "בעל משכיל אל דל", "עת לעשות", "אבקת רוכל", "שירי משכיל", "מקרי דרדקי", "מראה הילדים" ו"תוכחת מגולה". תשובותיו בהלכה נדפסו לאחר פטירתו בשם שו"ת "בית הלל". מאשתו הראשונה רייזל נולדו לו ארבעה ילדים: ברוך בנדיט, יהונתן דוד, ליבה (אשת רבי עקיבא יוסף שלזינגר) והדסה. מאשתו השנייה, בת מחותנו רבי יחיאל שלזינגר, נולדו לו בן ציון ובת בשם פרידל. נפטר בי' באייר ה'תרנ"א (1891) בקולומיאה, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. מקום קברו, שנמצא כיום בלב פארק עירוני, אותר מחדש בשנת ה'תשנ"ח (1998), והוקם עליו אוהל.