רבי דוד שלמה צבי בידרמן זי"ע - מלעלוב

תולדות חייו

נולד בכ"ג בתשרי ה'תר"ד (1843) בפולין, לאביו רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן מלעלוב ולאמו מאטיל פייגא. אמו הייתה בתו של רבי צבי, בנו של החוזה מלובלין. בגיל שש עלה עם אביו וסבו לארץ ישראל, ומשפחתו התיישבה בירושלים. נשא את מרים פרומה, בתו של רבי נח פנחס הורוביץ מברוד, נכדו של בעל ההפלאה. בצעירותו חיפש רבי שיתקשר אליו. בהשפעת חסידי קרלין שבירושלים נסע לרבי אהרן פרלוב מקרלין, בעל "בית אהרן", ונעשה מחסידיו. בירושלים פתח בית כנסת נפרד לחסידי קרלין. אביו נפטר בשנת ה'תרמ"ג (1883). חסידי אביו דבקו בו, אך הוא סירב לכהן באדמו"רות. בשנת ה'תרמ"ז (1887), לאחר פטירת דודו רבי יצחק דוד, נענה לבקשת אמו והחל לנהוג כאדמו"ר, והיה לאדמו"ר הרביעי בשושלת לעלוב. בהנהגתו שילב את מנהגי קרלין במנהגי לעלוב. עמד בראש כולל ורשה, פעל להרחבת היישוב היהודי בירושלים ולתמיכה ביוצאי פולין, ויזם את בניית שכונת בתי ורשה. כשלא עלה בידו לפרוע את חובות הכולל נאלץ לעזוב את העיר לגליל, ושם פעל לקרב יהודים לתורה ולמצוות. רבי יהודה אריה לייב אלטר מגור, בעל "שפת אמת", ורבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, בעל "אבני נזר", גייסו כסף לפירעון החובות, ואחרי כן שב לירושלים. בירושלים ייסד את ישיבת חיי עולם החסידית והקים בית דין חסידי, שבראשו עמד בעל "תורת חסד". הרבה לעסוק במצוות יישוב ארץ ישראל, ובהסכמתו לספר "ילקוט קרית ארבע" עודד להשתדל בהגדלת היישוב בגוף ובממון. היה מוערך בקרב תושבי העיר, ואף בקרב השלטונות הטורקיים. דברי תורתו נאספו ונדפסו בספר "לקוטי דברי דוד" (ירושלים, ה'תשכ"ח). בניו היו רבי שמעון נתן נטע, שהמשיך את השושלת, רבי יעקב יוסף ורבי פנחס אורי. בנותיו נישאו לרבי אברהם שלמה אדלר, לרבי אברהם הורוביץ, לרבי מרדכי דוד וינשטוק ולרבי אהרן יהושע אליאך. מנכדיו היה רבי משה יאיר וינשטוק. נפטר בה' באלול ה'תרע"ח (1918) בירושלים, בגיל 74, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים, לצד אביו.