
רבי דוד זינדהיים זי"ע - היד דוד
הרב הראשי הראשון של צרפת ונשיא הסנהדרין של פריז, מחבר "יד דוד" על התלמוד.
קשרים
- אביו
- רבי יצחק זינצהיים
- בני/בנות זוג
- אסתר בר
- רבותיו
- רבי יצחק זינצהייםרבי שמואל הילמן ממץ
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תק"ה (1745) בטריר (גרמניה) לאביו רבי יצחק זינצהיים, שכיהן ברבנות בגרמניה ובאלזס. למד תורה אצל אביו ואצל רבי שמואל הילמן ממץ. כשגיסו נפתלי הירץ צרף בר ייסד ישיבה ליד בישהיים, בשנת ה'תקמ"ו (1786), עמד בראשה עד שנסגרה בימי המהפכה הצרפתית. אחר כך נעשה רב הקהילה בשטרסבורג. בשנת ה'תקס"ו (1806) היה הרב הבולט באספת הנכבדים בפריז, ובסנהדרין שכינס נפוליאון כיהן כנשיא. בשנת ה'תקס"ח (1808) מונה לרב הראשי הראשון של צרפת בקונסיסטוריה המרכזית, ושימש בתפקיד עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא "יד דוד" על התלמוד הבבלי, וחיבר גם את "מנחת עני", "שלל דוד" על התורה ועל מגילת אסתר ו"דעת דוד" על יורה דעה. נפטר בפריז בז' בכסלו ה'תקע"ג (1812) ונקבר בבית העלמין פר לשז.
תולדות חייו
רבי יוסף דוד זינצהיים נולד בשנת ה'תק"ה (1745) בטריר (גרמניה). לפי מקורות אחרים נולד באלברסווילר, ויש מקדימים את לידתו לשנת ה'תצ"ו (1736) בקירוב. אביו, רבי יצחק זינצהיים, כיהן ברבנות בגרמניה, ולאחר מכן היה רבה של ניידרנאי ושל אלזס התחתונה. אחותו גיטל נישאה לרבי אביעזרי זעליג אוירבך. את עיקר תורתו קיבל מאביו, ולמד גם אצל רבי שמואל הילמן ממץ. בשנת ה'תקכ"ה (1765) נשא לאישה את אסתר, בתו של תיאודור בר ואחותו של נפתלי הירץ צרף בר, מראשי יהודי אלזס. אשתו נפטרה בשנת ה'תקנ"ג (1793). בתם היחידה גיטלה נישאה בשנת ה'תקמ"א (1781) לבן דודה, רבי אברהם אוירבך, שסייע לחותנו בעבודתו. בשנים הראשונות התגורר בסביבת בישהיים, והתפרנס מהשקעות בעסקיו של גיסו. בשנת ה'תקמ"ו (1786) פתח גיסו ישיבה, ורבי יוסף דוד עמד בראשה. הישיבה נסגרה בסביבות שנת ה'תקנ"ב (1792), בימי המהפכה הצרפתית. בתקופת שלטון האימה נמלט ונדד, ולאחר שחזר נעשה רב הקהילה החדשה בשטרסבורג. בשנת ה'תקס"ו (1806) היה אחד ממאה ושנים עשר הצירים באספת הנכבדים היהודים בפריז, והבולט שברבנים שבה. בסנהדרין הגדולה שכינס נפוליאון, שהתכנסה בשנים ה'תקס"ו-ה'תקס"ז (1806-1807), כיהן כנשיא. בשנת ה'תקס"ח (1808) מונה לרב הראשי הראשון של צרפת בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, ושימש בתפקיד עד יום מותו. חיבורו העיקרי הוא "יד דוד" על התלמוד הבבלי. החלק הראשון, על מסכת ברכות ועל סדר מועד, נדפס באופנבך בשנת ה'תקנ"ט (1799), ושאר החיבור על כל הש"ס יצא לאור לאחר זמן רב במכון ירושלים. עוד חיבר את "מנחת עני", ספר עניינים וסוגיות לפי סדר האלף-בית, את "שלל דוד" על התורה ועל מגילת אסתר, ואת "דעת דוד" על שולחן ערוך יורה דעה. חלק מחידושיו על חושן משפט נותרו בכתב יד, ותשובות שלו מובאות אצל רבנים אחרים. נפטר בפריז בז' בכסלו ה'תקע"ג (1812), בגיל 67 בקירוב, ונקבר בבית העלמין פר לשז. כשלושים יום לאחר פטירתו הספיד אותו רבי משה סופר, בעל "חתם סופר", בפרשבורג.
ספריו4
- דעת דוד
- יד דוד
- מנחת עני
- שלל דוד