רבי אברהם דנציג זי"ע - החיי אדם

תולדות חייו

רבי אברהם דנציג נולד בשנת ה'תק"ח (1748) בעיר דנציג שבפרוסיה (כיום גדנסק, פולין), לאביו רבי יחיאל מיכל. בצעירותו למד אצל רבי יוסף ליברמן מפראג. בסביבות גיל שמונה עשרה עבר ללמוד בישיבתו של רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" בפראג, ובאותה תקופה נשא אישה. לאחר נישואיו השתקע בווילנה ופרנס את עצמו מהמסחר. בעיר שימש כרב ומורה הוראה באופן לא רשמי, ולא קיבל על כך שכר משום "מה אני בחינם אף אתם בחינם". לאחר שירד מנכסיו, בסביבות שנת ה'תק"ע (1810), נאלץ לקבל משרה רשמית של דיין בווילנה, ובה כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תקס"ד (1804) התפוצץ מחסן אבק שרפה סמוך לביתו ונספו בו עשרות בני אדם, והוא וביתו ניצלו. לזכר ההצלה קבע לבני ביתו יום הודיה, שנודע בשם "פולווערפורים". עיקר פרסומו בא לו מספרי ההלכה שחיבר. "חיי אדם", שיצא לאור בשנת ה'תק"ע (1810), מסכם את הלכות אורח חיים. הוא אינו מסודר לפי סימני השולחן ערוך אלא בכללים לפי סדר ענייני, ובראש כל הלכה מציין המחבר את מקורה בשולחן ערוך. ספר זה התקבל בקהילות ישראל במזרח אירופה כספר הפסיקה המרכזי עד שהתפשט ה"משנה ברורה", ובקהילות רבות נוסדו סביבו חבורות לימוד מיוחדות. בספר נדפסה גם "תפילה זכה" הנאמרת בבתי הכנסת לפני "כל נדרי". ספרו "חכמת אדם" מסכם את הלכות יורה דעה, ונלוו אליו "בינת אדם" ו"נשמת אדם", ובהם בירורים והרחבות של הדינים. נוסף על אלה חיבר את "זכרו תורת משה" על הלכות שבת, "מצות משה" שהוא קיצור ספר חרדים, "שערי צדק" על המצוות התלויות בארץ, "תולדות אדם" על ההגדה של פסח, "מצבת משה" על דיני אבלות, ואת צוואתו "בית אברהם". תכנן גם חיבורים על דיני ממונות ועל אבן העזר, אך לא השלים אותם. היו לו לפחות שלושה בנים ושתי בנות. בנו משה נפטר בגיל עשרים, ולזכרו נקרא הקונטרס "מצבת משה". בנו רבי יצחק נשא את בתו של רבי יהודה לייב, בנו של הגר"א, ובכך נקשרה משפחתו במשפחת הגאון מווילנה. נפטר בד' בתשרי ה'תקפ"א (1820) בווילנה, ונקבר בבית העלמין הישן בשניפישוק, שבו קבור גם הגר"א.