ד

רבי דוב בעריש זי"ע - הרב מטשעבין

אחרוני זמננו

נולדה בשבט ה'תרמ"א, 05/01/1881 למניינם·הרימאיליב

נפטרי בחשון ה'תשכ"ו, 05/11/1965 למניינם·ירושלים

נטמןהר המנוחות, ירושלים· מיקום הקבר במפה

רב העיר טשעבין וראש ישיבת כוכב מיעקב, מחבר שו"ת דובב מישרים וחבר מועצת גדולי התורה.

קשרים

אביו
רבי יעקב ויידנפלד
בני/בנות זוג
יאכט בת רבי ישראל יוסף קלוגררייזל, אלמנת רבי יוסף ברנפלד

מקומות בהם פעל

  • טשעביןרב העיר וראש ישיבת כוכב מיעקב (1923–1939)
  • ירושליםראש ישיבת חיי עולם וישיבת טשעבין (1946–1965)

תמצית ביוגרפית

נולד ב-ה' בשבט ה'תרמ"א (1881) בהרימאיליב (אוקראינה). אביו, רבי יעקב ויידנפלד בעל "כוכב מיעקב", היה רב העיירה. בשנת ה'תר"ס (1900) לערך נשא את יאכט, בתו של רבי ישראל יוסף קלוגר, ועבר לטשעבין שבגליציה. תחילה סירב לקבל משרה רבנית ועסק במסחר. בשנת ה'תרפ"ג (1923) נתמנה לרב העיר טשעבין, ושם ייסד את ישיבת "כוכב מיעקב". עוד לפני מלחמת העולם השנייה צורף למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. במלחמה ברח ללבוב, ומשם הוגלה לסיביר ולאחר מכן לבוכרה. בשנת ה'תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שם עמד בראש ישיבת חיי עולם, כיהן כרב בית הכנסת קהל חסידים בשערי חסד, ובשנת ה'תשט"ז (1956) חידש בירושלים את ישיבת טשעבין. חיבר את שו"ת דובב מישרים. נפטר ב-י' בחשון ה'תשכ"ו (1965) בירושלים ונקבר בהר המנוחות.

תולדות חייו

רבי דב בעריש ויידנפלד נולד ב-ה' בשבט ה'תרמ"א (1881) בעיירה הרימאיליב שבגליציה (היום באוקראינה). אביו, רבי יעקב ויידנפלד, היה רב העיירה, חסיד הוסיאטין ומחבר הספר "כוכב מיעקב". אמו נקראה רחל, ואחיו הבכור היה רבי נחום ויידנפלד. בצעירותו למד בבית אביו. בשנת ה'תר"ס (1900) לערך, בהיותו כבן תשע עשרה, נשא את יאכט, בתו של הגביר רבי ישראל יוסף קלוגר, ועבר לגור בטשעבין שבגליציה. שנים רבות סירב לקבל עליו משרה רבנית ועסק במסחר, ותלמידים התקבצו בבית המדרש לשמוע את שיעוריו. לאחר שעסקיו התמוטטו בשנת ה'תרע"ח (1918) החל לשמש מורה הוראה. בשנת ה'תרפ"ג (1923) הציעו לו פרנסי הקהילה את רבנות העיר, והוא ייסד בה ישיבה גדולה שקרא לה "כוכב מיעקב" על שם ספרו של אביו. הישיבה נמנתה עם הישיבות הבולטות בגליציה, ושמו נודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו. הוא צורף למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת ה'תרצ"ט (1939) ברח ללבוב, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות. בקיץ ה'ת"ש (1940) נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר והוגלה עם משפחתו ליערות שליד סברדלובסק, ושם הועבד בעבודת כפייה. גם שם המשיך ללמוד וללמד. בשנת ה'תש"ב (1942) הועבר לבוכרה. גדולי ישראל פעלו לאורך כל המלחמה לשחררו, ולבסוף יצא מרוסיה דרך איראן. ב-ט' בניסן ה'תש"ו (1946) הגיע לארץ ישראל עם אשתו ושתי בנותיו ששרדו. ישראל התגורר תחילה בתל אביב ואחר כך עבר לשכונת שערי חסד בירושלים. אשתו יאכט נפטרה בשנת ה'תש"ז (1947), ולאחר מכן נשא את רייזל, אלמנתו של רבי יוסף ברנפלד. בשנת ה'תש"ח (1948) נתמנה לראש ישיבת חיי עולם בירושלים, אחרי רבי נפתלי צבי שמרלר. כמו כן כיהן כרב בית הכנסת קהל חסידים בשערי חסד. בשנת ה'תשט"ז (1956) חידש בירושלים את ישיבת "כוכב מיעקב" - טשעבין, ונחשב מגדולי הפוסקים בארץ ישראל ומהמנהיגים הרוחניים של אגודת ישראל. תשובותיו ההלכתיות נאספו בספר שו"ת דובב מישרים. נפטר ב-י' בחשון ה'תשכ"ו (1965) בירושלים, בן שמונים וארבע, ונקבר בהר המנוחות סמוך לרבי אהרן רוקח מבעלז. לפי צוואתו לא נספדו עליו הספדים. אחרי פטירתו עמד בראש הישיבה חתנו, רבי ברוך שמעון שניאורסון. חתן נוסף, רבי ברוך הלברשטאם, היה מתלמידיו.

ספריו1

  • שו"ת דובב מישרים