רבי דב (בערל) אייזנשטיין זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תש"י (1950) בשיקגו שבארצות הברית. אביו, רבי יוסף, היה מיוצאי קוברין שבליטא. אחיו, הרב נחום אייזנשטיין, כיהן כרב שכונת מעלות דפנה בירושלים. בצעירותו למד בישיבת שיקגו אצל ראש הישיבה רבי מרדכי רוגוב, וכן אצל רבי יעקב פרלוב, האדמו"ר מנובומינסק. בגיל 19 עלה לירושלים ונכנס לישיבת מיר. שם התחבב על ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ ונעשה תלמידו המובהק של רבי נחום פרצוביץ, שהיה גם שותפו ללימוד. בעקבות רבו אימץ דרך לימוד שהתמקדה בדיוק בלשונות הגמרא והראשונים, וממנו גם למד את דרך העיון בספר "ברכת שמואל". לאחר נישואיו ללאה רוזנפלד קבע את ביתו בשכונת בית וגן בירושלים. לבקשת רבו כיהן כר"מ בכמה ישיבות בירושלים: בית התלמוד, יד אהרן ובית ישראל. בהמשך ייסד יחד עם רבי יהושע נויבירט את ישיבת חכמת שלמה. בשנת ה'תשנ"ט (1999) התמנה לראש ישיבת קרית מלך בבני ברק, שנפתחה אז, לצד רבי שלמה קניבסקי, ועמד בראשה עד פטירתו. בשנת ה'תשנ"א חלה בסרטן והחלים, ובשנת ה'תשנ"ט, סמוך למינויו בקרית מלך, חלה שוב. הוא יזם את הוצאתם לאור של שיעוריו וחידושיו של רבי נחום פרצוביץ והיה מעורכיו הראשיים של "חידושי רבי נחום". חלק מהסוגיות שבהם נלקחו ממחברותיו. חידושיו שלו על מסכת גיטין יצאו לאור בידי בניו בשם "מנחת דב". בין חתניו היו הרב ידידיה וניט, ר"מ בישיבת חכמת שלמה, והרב מרדכי פוירשטיין, ר"מ בישיבת נתיבות חכמה. נפטר בי' באדר א' ה'תשס"ג (2003), כבן 53, ונקבר בהר הזיתים. לזכרו יצא ספר הזיכרון "שמעתתא דבי רב".